מבוא

עמוד:12

12 / המיית הציפור, שאגת הצער האמפירי, אלא גם ללמוד לקרוא אותו ; לקרוא אותו במקביל 2 לקריאת הטקסט וכחלק ממנו . יש הבחנה ברורה בין כתיבה אוטוביוגרפית של האדם שהתנסה בחוויות עליהן הוא מספר, לבין כתיבה ביוגרפית באמצעות כלי שני . כתיבת זיכרונות שונה באופייה גם מעדוּת הניתנת למראיין המכוון את העד בשאלותיו ועל פי צרכיו . הכתיבה האוטוביוגרפית מקנה לטקסט תכונות מיוחדות המבדילות אותו גם מן היומן . במעבר מזיכרונו של המחבר אל הגִרסה הכתובה פועלים תהליכים פסיכולוגיים לצד עקרונות אסתטיים, אידיאולוגיים ואחרים, במגוון רמות מודעות מצד המחבר . מתוך עמדת הכתיבה העכשווית חותר הכותב להסביר אירועים בעברו ולהקנות להם משמעויות אחרות . הטקסט האוטוביוגרפי הוא מקור היסטורי ייחודי המשקף את נקודת המבט ממנה משקיף הכותב על עברו . בספר ייבחן סיפור העבר האישי 3 והקולקטיבי של הכותבים, כפי שהוא משתקף בזיכרונותיהם . השאלה אינה, אפוא, מהי האמת ההיסטורית שהסיפור משקף, אלא כיצד משרתת האסטרטגיה שביסוד הסיפור את מטרותיו ואת תודעתו של המספר . כפי שמציין דומיניק לה קפרה ( La Capra ) : "חשיבות העדויות נעשית גלויה יותר כשבוחנים את תרומתן מעבר לידע תיעודי גרידא . עדויות חשובות לניסיון להבין את תפקיד החוויה וספיחיה, לרבות תפקידם של הזיכרון וכשליו, בבואנו להתמודד עם העבר — או 4 להכחישו ולהדחיקו" . חשיפת הזיכרון האישי, שִׁחזור האירועים שחווה הכותב, ועיבודם לכלל תמונת עבר מסוימת, הם תהליך מובנה ומונחה שאינו קשור לזיכרון הפרטי של הכותב בלבד . גם אם אינו מודע לכך, פועל הכותב במסגרת נתונה של שיח היסטורי . תהליך עיבוד הסיפור האישי בהקשרו ההיסטורי אינו מאפשר להעלות על הכתב רק את החומרים הראשוניים שהצטברו בזיכרון . כותבי הזיכרונות מושפעים תמיד מתפישות היסטוריות קיימות 5 ותלויים בדפוסים תרבותיים רווחים ובאינטרסים שאותם נועדו לשרת . היחיד משחזר את העבר כפעולה חברתית מובהקת התלויה בהקשר 6 הכתיבה האוטוביוגרפית מושפעת, לכן, החברתי שבו הוא חי בהווה . מהדימוי שיש לכותבים על קהל היעד של חיבורם . כיצד בחרו כותבי הזיכרונות לבנות את הרצף הסיפורי שלהם ? מהו הנרטיב שהִנחה אותם בכתיבתם באופן מודע או בלתי מודע ? האם אפשר

הקיבוץ המאוחד


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר