|
|
עמוד:12
12 אמצעים פואטיים אלו מבקש האני-המשורר לגרום לנמעניו לקלוט את המציאות מחדש, ולעבד מחדש את עמדתם כלפיה . בחלק האחרון של הפרק השני נדון הקובץ הזמיר כבר לא גר פה יותר ; בקובץ זה בוחן האני-המשורר את תחושת עולמו ביחס למהגרים ולגולים אחרים מן התרבות הבינלאומית . מעניין לראות, שכשהאני-המשורר מקרב אליו את דמותו של ערפאת עד כדי הזדהות מלאה עימה ותוך דיבור בקולה, הוא מבטל את דמותו של ערפאת כ'אחר' . במרכז הפרק השלישי נתן זך ונתן אלתרמן : מפגש מחודש בחולות , עומד השיר 'עם אלתרמן בחולות' שראה אור בכתב-העת חדרים בשנת 2002 . בשיר זה מפגיש זך את דיוקן המשורר המבוגר שלו עם דיוקנו של אלתרמן המשורר המת . הצורך של זך בפגישה מחודשת והזויה מעין זו, מצביע — לבד מן העניין היסודי והעמוק שיש לזך בשירת אלתרמן גם כ- 40 שנה לאחר שכתב את המסה " הרהורים על שירת אלתרמן " , על ניסיון להתקרב לאלתרמן המת . זך המעמת בשיר את הדיוקנאות השיריים של "זך" ו"אלתרמן", 1 כופה על המשורר המת עימות ישיר ביניהם, עימות שלא נענה לו בחייו . אולם, כפייה זו, יותר משהיא מצביעה בשיר על עליונותו של "זך", מלמדת על תחושתו של זך המשורר, והיא שהטיעונים הפואטיים שהִפנה בעבר כנגד שירת אלתרמן איבדו את כוחם בשלב זה של כתיבתו . זך מפעיל בשיר הזה אמצעים פואטים שונים היוצרים קִרבה פואטית בין הדיוקנאות השיריים הללו ; האפשרות, למשל, לייחס היגדים מסוימים בשיר בו זמנית ל"זך" ול"אלתרמן" מטשטשת את הגבול הפואטי הברור שזך ביקש לשרטט בינו לבין נתן אלתרמן, כשקרא תיגר על הפואטיקה האלתרמנית בסוף שנות ה- 50 . יתרה מזאת, הטיעונים ששם זך בפיו של "אלתרמן" חזקים הרבה יותר מטיעוניו של "זך" בשיר . יחד עם זאת, "אלתרמן" איננו נענה לניסיונותיו של "זך" להתקרב אליו, 1 הפגישה בין שני המשוררים, שמתקיימת בגבולותיו הבדיוניים של השיר 'עם אלתרמן בחולות', מחייבת הבחנה בין המשוררים זך ואלתרמן ובין הפרסונות הפְּנים-שיריות שלהם ; לכן, הפרסונה הפְּנים-שירית של זך תיכתב במִרכאות כפולות — "זך", והפרסונה הפְּנים-שירית של אלתרמן — "אלתרמן" .
|
|