|
|
עמוד:11
11 אותה ומשוחח עימה כשידיהם חבוקות . יחד עם זאת, המוות המפריד בין האני-המשורר ובין אִמו הופך תחושת קִרבה זו לנשאפת בלבד והיא מיתרגמת לתחושת חסך . תחושה זו בולטת במיוחד בשירים המאזכרים את האֵם ב כיוון שאני בסביבה ; כאן נכרך דיוקנה של האֵם בדיוקן האישה-האהובה עד שלא ניתן לדעת מתי מדבר האני-המשורר על מי מהן, ותחושה זו, הנוגעת לשני דיוקנאות הנשים אליהן מבקש האני-המשורר להתקרב, הופכת לחוויית יסוד בקבצים אנטי-מחיקון ו כיוון שאני בסביבה . בחלקו השני של הפרק, נדון מחזור השירים 'פנדאנגוֹ' כשלב חדש בתחושת העולם של האני-המשורר האבסורדיאלי . בשלב זה של חייו וכתיבתו, נדמה כי האני-המשורר נדרש לאימוצן של זהויות שונות כדי לחוות באמצעותן אפשרויות קיום נוספות . כך, בעוד שתחושת הניכור היא שמאפיינת את האני-המשורר האבסורדיאלי בשירתו המוקדמת של זך, הרי האני-המשורר האבסורדיאלי בשירתו המאוחרת, מתאפיין דווקא בנכונותו לקרב ולהתקרב . במחזור שירים זה אין האני-המשורר מסתפק בהכרה באופציות קיומיות הנוספות לזו שלו, אלא מבטא נכונות של ממש לאמץ לעצמו זהויות שונות ומגוונות : בתקופה ההיסטורית אליה הן שייכות, במקצוען, בתפיסתן את מקומן בעולם, בשאיפותיהן וכן בהשקפת עולמן הפוליטית והחברתית . בפרק השני עמדות פוליטיות בשירתו הפואטוביוגרפית של נתן זך עומדים במרכז הדיון הקבצים צפונית מזרחית ו אנטי-מחיקון . בעוד שבקבציו המוקדמים ביקש זך להימנע מהשיוך הפוליטי-המפלגתי ולדבוק באינדיבידואלי ובייחודי, הרי בקבצים הללו מסתמנת מגמת שינוי . אל שירתו, שהתאפיינה עד כה באימפרסונליות מובהקת, החלו לחלחל בהדרגה יסודות אוטוביוגרפיים פוליטיים ( לצד אלה האישיים והתרבותיים ) . בשערים שהקשרם פוליטי : 'הארץ המובטחת' ו'השני והשלג', ובעיקר באחרון, הופך האני-המשורר למעורב בעולם הממשי שמחוץ לשיר . מעורבותו של האני-המשורר בעולם, במציאות שמחוץ לשיר מלוּוה, כפי שנראה, בשימוש באמצעים פואטיים של משורר-נביא אשר יוצרים הזרה של המציאות הפוליטית . בהפעלת
|
|