|
|
עמוד:12
12 ׀ "לבירור רעיוננו מיסודו" אומה" ו"לבירור רעיוננו מיסודו" . ואולם המאמר "בניין אומה" לא השביע את רצונו של אד"ג והוא לא השלימו . במאמר "לבירור רעיוננו מיסודו" השקיע מאמץ שכלי-רגשי אחרון להוכיח את צדקתו . אבל כדי להצליח במטלה זו היה עליו להשפיע על קוראיו, שהיו משוכנעים באמת המוצקה של האידאולוגיה שהשתלטה עליהם, להקשיב לדבריו ולשקול אותם לגופם . מטלה זו הייתה מלכתחילה מטלה אוטופית . הן בגלל עומקה של מחשבת אד"ג, שלא היה אפשר לנסח אותה ניסוח אידאולוגי פופולרי כמו הניסוחים הפופולריים של האידאולוגיה המרקסיסטית-לניניסטית, הן מפני שאמונתם הנלהבת של חלוצי העלייה השלישית אטמה את אוזניהם מלשמוע ביקורת . אדם מהופנט כפוף לסמכותם של מהפנטיו ואינו מסוגל לחשיבה עצמית . כדי להבקיע את חומת האטימות נדרש אד"ג לבטל את ההיפנוזה ולעורר בקוראיו חשיבה עצמית . האם אפשר לעשות זאת במאמר ? האם הקוראים שפנה אליהם ירצו לקרוא את המאמר אם יטען בפתיחתו שהוא בא לסתור את דעתם ? אד"ג קיווה שאם לא יעמוד על הקתדרה המרוחקת וירצה, אם לא ינסה להכתיב את דעותיו או להפנט, אלא יציע את השקפותיו כמחנך סוקרטי, כאחד מחבורת החלוצים — יצליח לעורר בקוראיו נכונות להקשיב לדעה שונה משלהם ולשקול אם יש בה גרעין של אמת שיש בו כדי להרחיב ולהעמיק את מחשבתם . מסיבה זו נמנע אד"ג בתחילת מאמרו מלתקוף ישירות את האידאולוגיה המרקסיסטית . תוכן דבריו אמנם לא עלה בקנה אחד עם הנחותיה, אבל ניסוחם היה ענייני ולא וכחני והוא נמנע מלהזכיר את הרעיונות המרקסיסטיים שכנגדם כיוון את דבריו, קל וחומר את השם "מרקסיזם" . עם זאת ראוי להדגיש שאי אפשר להבין את דבריו נכונה בלי להכיר את הרעיונות המרקסיסטיים שכנגדם כוונו . זו קביעה מתודית : המאמר "לבירור רעיוננו מיסודו" נכתב מראשיתו עד סופו כדי לנגח את המרקסיזם-לניניזם של חלוצי העלייה השלישית, תחילה בעקיפין ואחר כך בגלוי, במילים מפורשות יותר ויותר . אד"ג שב ומדגיש את הסתייגותו מסגנון הדיבור ומצורת הוויכוח התעמולתי-היפנוטי של המרקסיזם . חשוב לו מאוד לשכנע את קוראיו שאין הוא תועמלן שבא להפנט את קוראיו ולכפות עליהם דעה שמנוגדת לדעתם . אדרבה, שכנוע בדרך כזאת ייחשב בעיניו כישלון ולא הצלחה . מטרתו העיקרית אינה להאדיר את עצמו כמורה ומנהיג ולנגד עיניו עומדת רק טובת העם וטובת המפעל שהוא מחויב לו . לכן אין הוא רוצה שקוראיו יקבלו את דעתו, אלא להביא אותם לידי חשיבה . ואם מכוח ניסיון חייהם ונטיות רוחם יסיקו מסקנות שונות משלו, אחת היא בעיניו, ובלבד שייתנו לעצמם דין וחשבון על דעותיהם ועל מעשיהם .
|
|