|
|
עמוד:12
יהודיבור : מסות על תרבות יידיש | 12 | בן-רגע השתנה כיוון התקשורת . בני דורי תקשרו ביידיש בעיקר עם הורים, מורים ומהגרים, לאמור בכיוון אנכי, בין-דורי . בינינו לבין עצמנו, לעומת זה, החלטנו להשתמש בשפה בכיוון אופקי, שוויוני . כמו אליעזר בן-יהודה חיפשנו והמצאנו מילים כדי לבטא את מכלול עולמנו . השתוקקתי להפוך את היידיש לשפת התודעה והזהות הלאומית, בתקווה שתמלא את מקומן של לשון הקודש והעברית . פניתי עורף לכתיב היידי השמרני שלימדו אותנו בבית הספר ואימצתי את הכתיב המתוקנן של ייִוואָ, המכון המדעי היידי של וילנה ( הוא הכתיב שאני משתמש בו בספר הזה ) . אלו היו שנות השישים ; הכול היה אפשרי . באותה העת החליטו דוברי הצרפתית במדינת קוויבק לעזוב את הכנסייה הקתולית, להפיל את המִמסד האנגלו-סקסי ולהכריז על עצמאות . בראש ובראשונה שאפו לשליטה מוחלטת של השפה הצרפתית על יריבתה, האנגלית : בשילוט, בתקשורת, בכל מוסדות הציבור . הם קראו לעצמם "המפלגה הקוויבקית", ביקשו עצמאות מקנדה, ואף אימצו טקטיקה אלימה . הממסד האנגלו-סקסי אכן התפרק בסופו של דבר, המעמד היַזָמי הפרוטסטנטי עזב את המדינה, וכל המיעוטים האחרים למדו לתפקד בצרפתית . ליוזמה שלנו לתקנן ולהחיות את היידיש היו השלכות דרסטיות הרבה פחות . ובכן, החיים הוכיחו ששפות מתאבנות, נשכחות, מוזנחות, גוססות ואפילו נרצחות . לפעמים, בתקופות ובנסיבות מיוחדות, הן גם מומצאות מחדש . פנים רבות לדיבור המסות בספר הזה דנות בהתגבשותה של תרבות היידיש החדשה, שביקשה לחזק, להעצים, לרענן ולשכלל את קודמתה . תרבות חלופית זו ניסתה להיות גמישה יותר, רבגונית יותר, נועזת יותר, שוויונית יותר ואישית יותר מן המקור . שני הסופרים המובילים שילוו אותנו מראשית המסע ועד סיומו הם
|
|