|
|
עמוד:11
יהודיבור : דברי מבוא | 11 | גדלנו בבית חילוני, שבו מותר היה לערבב בשר וחלב ולאכול טרפה בצאתנו ובבואנו . רק לערבב שפות היה אסור לחלוטין . לעומת האנגלית, שייצגה סכנה מעשית משום שלא היה אפשר להסתדר בלעדיה, הייתה ה גרמנית סכנה מוסרית . הגרמנית, השפה העשירית במניין, הייתה שנואה עליי משלוש סיבות . בצ'רנוביץ הפכה הגרמנית לשפה הרשמית של המעמד הבורגני שהוריי הצטרפו אליו . אחי הבכור בנימין, שנולד בקרוסנו, פולין, דיבר פולנית שוטפת, ואילו אחותי רותי, שנולדה בצ'רנוביץ, חונכה בשפה הגרמנית בידי אומנת ששמה פֶּפּי . אימא מעולם לא התאקלמה שם – מכל מיני סיבות, בין היתר, משום שזיהתה את הגרמנית עם גיסתה חטובת הרגליים שהייתה ילידת וינה . לא פלא שאותה גיסה ובעלה, הדוד הֵנך, היגרו למונטריאול כמו משפחת רוסקיס, השתקעו בווסטמאונט, והמשיכו לדבר גרמנית בינם לבין עצמם . זו הסיבה הראשונה . בגיל ההתבגרות, כשהתמסרתי להחייאת תרבות היידיש, גיליתי עוד סיבה לשנוא את הגרמנית . הסיסמה של היידישיזם הקלסי הייתה "דײַטשמעריש טויג ניט ! " – אסור להשתמש ביידיש מגורמנת ! במקום לומר "אײַנלאַדן", להזמין, חייבים לומר "פֿאַרבעטן" . רק ברברים משתמשים במילה "הייראַטן" במקום לומר "חתונה האָבן", להתחתן, ביידיש פשוטה . השמירה על טהרת הלשון – הערך הנשגב מכולם – פירושה לדבוק באוצר המילים המושרש מקדמת דנא ולהשתחרר מהשפעות זרות הנובעות בעיקר מן ההווי הגרמני . כעבור שנים אחדות, כשהתחלתי ללמוד על השואה, הושלם כתב האישום נגד הגרמנית . לא זו בלבד שהרוצחים דיברו בשפה זו, אלא גם המציאו בה מינוח אכזרי של השפלה, גסות וגזענות שנקרא "נאצי-דויטש" . עשר השפות נקלטו אפוא והושרשו בנו לפי סדר רגשי-ערכי, ולא מתוך נסיבות וגורמים היסטוריים חיצוניים כמו אצל דור הוותיקים . ואולם לא ציפינו שאותו סדר עומד להתהפך, ששינויי הערכים בתחום האישי והחברתי יגרמו שינויים מהותיים גם במִדרג השפות . כך קרה לי כבר כשהייתי בן שש-עשרה, כאשר נעשיתי "יידישיסט" . אני וחבריי לנשק נדרנו אז נדר שעם כל מי שיודע יידיש נדבר רק יידיש .
|
|