|
|
עמוד:12
המוסיקה של המהפכה | 12 | תרבותי מוגדר — החברה הישראלית של שנות החמישים והשישים . שני המובנים, לדעתי, שלובים זה בזה לבלי הפרד ; ההבחנה הנפוצה בנוגע לשלב המוקדם של הכתיבה הזכית בין "זך המשורר", שלכאורה התנגד לביטויי הקולקטיב ורחק מן העיסוק בתכנים פוליטיים, ובין "זך המסאי", שביקר את "חברת ההמונים" המתגבשת בישראל של שנות השישים, אינה תקפה . הניגוד בין הסובייקט שהציב זך בלב הקנון ובין הקולקטיב היה ניגוד מדומה . יתרה מזו, הסובייקט שהציב זך בלב הקנון לא היה אלא סובייקט לאומי, שניסח את עמדותיה הפרטיקולריות של "הרפובליקה הספרותית" בשנות השישים . בהקשר זה של כינון הקנון שימשה ההכרזה הזכית על הצורך ב"מוסיקה חדשה" כהצבעה על מעמדו, כחלק מאסטרטגיית ההצגה העצמית של זך וביסוסו הן כקובע טעם הן כבעל כשירוּת לממש טעם . מכיוון שה"מוסיקליוּת" של השירה האלתרמנית היתה נכס אלתרמני מובהק ( במובנו כשחקן בשדה הייצור של נכסי השירה העברית ) ולפיכך גם סמן של עמדה חברתית, הדגשת קִרבה זו אל המוסיקה אף סייעה לזך בהצבעה על אלתרמן, בעל הטעם שיש להחליפו, כמי שאיבד את כוחו לסמן עמדה חברתית . הפרק הראשון יתאר את התהליך האמור, וישמש מעין מבוא לדיון במושג "מוסיקה" בעולמו של זך, שבו יעסקו הפרקים הבאים . אף שהמושג "מוסיקה" הוזכר לא פעם במחקר בכל הנוגע לשירתו של זך, משמעותו נותרה עד עצם היום הזה מעורפלת למדי, וטרם ניתנו תשובות מספקות לשאלות מהותיות ביותר להבנת עולמו של זך : מה היו מניעיה של המהפכה ה"מוסיקלית" שלו ומאיזה שורש לשוני - תרבותי צמחו ? האם אכן היה זה, כפי שמקובל לתאר במחקר זך, מרד בדור שלונסקי - אלתרמן, ובייחוד באלתרמן עצמו ( כדמות וכארכיטיפ משוררי ) , והפניית עורף עיקשת לפואטיקה שייצגו וייצרו, או שמא ניזונה שירתו של זך מדיאלקטיקה מורכבת עם העולם האלתרמני ? כדי להשיב על שאלות אלו יפריד ספר זה בין מופעי ה"מוסיקה"
|
|