|
|
עמוד:10
הקדמה [ 01 ] במה מדובר . מילית היחס 'אל' שבמשפט החיבור, נצמדת בכתוב לשם הנחוץ לפי העניין ( עז' ג,א 'כאיש אחד אל ירושלם' ; נחמ' ח,א : 'אל הרחוב אשר לפני שער המים' שממשיך בסיפור ) . על-ידי כך משתלב משפט החיבור בסיפורים שונים ושילובו מקיים בכל מקום את הרציפות . נוסף לקיצוצים שנעשו בכתוב, המצב הבעייתי של ספר עו"נ מתבטא בכל מיני גילויים יוצאי-דופן הנוגעים לעצם תוכנו של הכתוב ולפחות במבט ראשון הם מעוררים תמיהה . כך, למשל, שלושת הפרקים ח – י בספר נחמיה, שכבר אמרנו שהם גוש רצוף, שפרקיו מקושרים זה לזה ואף אפשר לראותו כיחידה אחת . ובמיוחד צריך לעורר תמיהה, לכאורה, פרק ח, שהוא השאור שבעיסה . וזה התוכן הכללי והעיקרי של הפרקים בגוש זה . פרק ח : קריאה בתורה בציבור בפעם הראשונה ; פרק ט : ישראל 'מתוודים על חטאותיהם ועוונות אבותיהם' אגב סקירה מקיפה מבריאת העולם עד מצוקת ההווה . פרק י : 'ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וכותבים' ( פס' א ) וחותמים בהתחייבות 'ללכת בתורת האלהים' ( פס' ל ) ולא להתחתן בעמי הארץ ( פס' לא ) ולקיים מצוות שונות המותנות בוויתור חומרי ( פס' לב-מ ) 'ולא נעזב את בית אלהינו' ( פס' מ ) . החלוקה השיטתית בין הפרקים גלויה לעין וגם המעברים ביניהם באים לידי ביטוי בכתוב ( בין פרק ח לפרק ט – קריאה בתורה בסוכות וצום בעשרים וארבעה 'לחדש הזה' ; לאחר פרק ט – 'ובכל זאת אנחנו כורתים' ופרשת האמנה ) . אין ספק שהפרק החשוב ביותר בין שלושת הפרקים, מבחינת העניין הנדון בו, הוא פרק ח, שמתואר בו המפגש הראשון של קהל ישראל עם התורה הנקראת, ברחוב [ = ברחבה ] אשר לפני שער המים . אמנם בכל שלושת הפרקים מתוארים ישראל כנמצאים על מישור אחד, באשר כולם חדורים יראת שמים . כולם מקבלים בהסכמה ובצייתנות את הנאמר להם ואין פוצה פה ומצפצף . ובווידוי הארכני של פרק ט ( שגם בו קוראים בתורה אבל 'רביעית היום' ) וכן באמנה של פרק י אין שום ספקות ולא היסוסים וכל שכן לא התנגדות . ובכל זאת נשמרת לפרק ח זכות הראשונות ועמה באה גם עדיפות מסוימת . פרק ח הוא הקטן בשלושת הפרקים, אבל יש בו ריכוז רב עם תיאור עצים של נסיבות, תיאור המחפה על עוצמה רגשית . נקודת המוקד היא בכי העם 'כשמעם את דברי התורה' ( פס' ט ) וזה הבכי היחיד שדובר בו בשלושת הפרקים . סיבת הבכי היתה התפרקות ממתח ואומנם כמה פסוקים לפני כן נאמר : 'ואזני כל העם אל ספר התורה' ( פס' ג ) . משמע
|
|