|
|
עמוד:13
] 13 [ מבוא המשמעות העמוקים והנסתרים ביותר בשירה הזאת ; הם נוגעים במצבי הנפש והקיום האנושיים הגורליים ביותר — מישורים שלא נדונו עד כה בהקשר הזה כלל . המסה על המוזיקה האלתרמנית מסלקת מן הדיון הזה אי-הבנה ארוכה ורבת-השפעה שנוצרה מתוך ביקורתו הנודעת של נתן זך על שירת אלתרמן, והיא פותחת שדה חדש של מחשבה על מכלול הזיקות בין צליל למשמעות בשירת אלתרמן ובשירה המודרנית בכלל . והוא סוגר דיון ארוך סביב תפיסת האדם בשירת אלתרמן, דיון שבו רווחה הוודאות כי שירת אלתרמן עוסקת במעין דמות של "האדם הציוני החדש" וכי היא שותפה לאיזו הוויית "יחד" לאומית, רווּיַת ודאות בדבר תקפותו של הרעיון הלאומי ומשמעותו . המסה "אדם לאדם" פותחת פתח אל תפיסה אחרת לגמרי של אדם וקהילה בשירת אלתרמן ; אדם מודרני במשמעות הרחוקה מאוד מן האופטימיות המלוכדת של שנות הבנייה "ההרואיות" של הציונות, אדם הפָּרוּם מחיק המסורות הישנות של האמונה והקהילה, והוא מושלך אל היחד האנונימי של הרחוב וה"פַּרְוָר", והוא משולל כל ממד של הוד וגבורה וייחוד . האדם של כוכבים בחוץ ( ואחריו — של שמחת עניים, שירי מכות מצרים ו שִׁיר עֲשָׂרָה אַחִים ) הוא אדם קטן ורגיל, רחוק ממושגי הערך של הבורגנות ורחוק לא פחות מן המרץ התוקפני של האדם הפרולטרי . הוא אדם עכשווי ב- 1938 וגם היום, שמונים שנה אחר כך ; אדם שממדיה הגלובליים של העירוניות והתקשורת המודרניות והפוסט-מודרניות העמידו בסכנה את תחושת עצמיותו, את תחושת הערך והמשמעות של היותו יחיד . אלתרמן בכל הספר שלהלן, הדן בשירתו הגדולה, אינו מטיף ואינו מוכיח בשער . הוא מתגלה כאן ככוח רוחני יחיד במינו ושונה עד מאוד מן הקול האופייני למשוררי התרבות הציונות : הוא קול הבא לתקן ולרפא פצע עמוק בצלם האדם, פצע שאין לו דבר עם הגלות ועם "הגאולה" ; פצעו של האדם המודרני באשר הוא, שחבלי הזיקות בינו ובין זולתו, בינו ובין הטבע ומעגליו, בינו ובין עצמו ואלוהיו עומדים על סף קרע מסוכן . אלתרמן מתגלה כאן כמשורר גדול של חמלה ושל חוכמה הבאה לפלס דרך אל עבר החמלה . לאוניברסליות של מצב האדם יש בשירה הזאת, בטבע הדברים, צביון יהודי עמוק, הבא מן הלשון העברית ומתשתיות האמונה הגלומות בה . אבל הצביון היהודי אינו בא לייחד את האדם ואת הגורל היהודיים מן האדם בכלל . ההפך הגמור . גם מצב החורבן הנורא ( ב שמחת עניים וב שירי מכות מצרים ) אינו מובן כאן כ"מצב יהודי" סגולי . העבריות והיהודיות הן ערוץ של מגע עם מעמקיה הסובייקטיביים של הזהות היהודית, שבהם מזדהרת דווקא האוניברסליות שבה .
|
|