|
|
עמוד:14
4 1 | מבו א בקצרה שני נתונים שיתבררו בהרחבה בהמשך הדברים . ראשית, העיסוק באותיות כיחידות עצמאיות אינו מיוחד למקורות יהודיים, ודוגמאות מפותחות לו אנו יכולים למצוא במקורות שומרוניים, נוצריים, נֵאו-פיתגוראיים, נֵאו-פלטוניים וגנוסטיים . שנית, מנקודת מבטם של המקורות עצמם העיסוק באותיות אינו נתפס כנושא משמעות לא-רציונלית או כמובדל בבירור מהשפה הנורמטיבית . אמנם מצד אחד אנו מוצאים עיסוק נרחב באותיות במקורות שאפשר לכנותם 'מאגיים' או 'מיסטיים', אך מצד אחר היחס הייחודי לאותיות האלפבית שכיח במקורות הנחשבים ל'נורמטיביים' יותר, ובהם מקורות הלכתיים, פרשניים ואגדתיים, ואף בדיונים לשוניים . לשון אחר, הדיכוטומיה שמעמיד הקורא המודרני בין השפה הנורמטיבית ובין עיסוק בלתי לשוני באותיות אינה עולה מן המקורות עצמם הרואים באות רכיב לשוני בעל פוטנציאל פרשני . בהקדמה לספרו 'המיתוס של השיבה הנצחית' ובמקומות אחרים בכתביו טען מירצ'ה אליאדה שההגות המערבית כלואה במרחבים מחשבתיים צרים, והיא מתקשה אפוא לקבל תופעות שהתקיימו במרחבים תרבותיים אחרים — מזרחיים או ארכאיים — כתופעות לגיטימיות, ומתוך כך היא גם אינה רואה טעם להסבירן : זה זמן רב אנחנו סבורים כי הפילוסופיה המערבית נמצאת בסכנה של 'פרובינציאליות', אם אפשר לומר כך : ראשית בכך שהיא מתרכזת באורח קנאי במסורתה שלה תוך התעלמות, למשל, מן הבעיות והפתרונות של מחשבת המזרח ; שנית, בכך שהיא מתעקשת לא להכיר אלא ב'מצבים' של האדם בן הציביליזציות ההיסטוריות, ולא לוקחת בחשבון את החוויה של האדם 'הפרימיטיבי' השייך לחברות המסורתיות . אנו סבורים כי [ . . . ] הכרת 12 האונטולוגיה הארכאית תרענן את סוגיות היסוד של המטאפיסיקה . אמנם נכון שמיום שפרסם אליאדה את דבריו חל שינוי של ממש בחקר הדתות 13 אבל ובחקר האנתרופולוגיה בכל הנוגע לבחינת תרבויות שאינן מערביות ; 12 אליאדה תש"ס, עמ' 8 . אליאדה מדבר על היחס בין המחשבה ההודית למחשבה המערבית גם בהקדמה לספרו על היוגה : Eliade 1971, pp . xiii – xx 13 על תפיסת המאגיה, הדת והמדע במחקר האנתרופולוגי והסוציולוגי מתקופתו של פרייזר ועד קלוד לוי-שטראוס, ראו בערך שכתב מידלטון באנציקלופדיה של הדתות : Middleton 1987 . סקירה מפורטת יותר, ובה גם דיון ביקורתי, ראו בספרו של טמביה : 1990 Tambiah . עוד על נושא זה ראו גם אצל שטיין : שטיין תשס"ה, עמ' 170 - 175 .
|
|