מבוא

עמוד:12

ברית עימות של מוסדות ההלכה וסמכויותיהם, וכאמור, אף כלפי האל עצמו . זוהי גישה המחייבת עמדה ביקורתית ורפורמטיבית כלפי ההלכה, המחשבה ואורח החיים היהודי, הננקטת לא מתוך עוינות כי אם מתוך נאמנות ומחויבות עמוקה להם . ייחודו על ביטויים שונים של דתיות עימותית המצויים בספרות חז״ל עמדו רבים . של הספר הזה הוא בהיותו הניסיון השיטתי הראשון להתחקות אחרי מחלוקת הדתיות בספרות זאת, לתת מפורשוּת להנחות היסוד התאולוגיות והאנתרופולוגיות העומדות בבסיסה ולברר מה בדיוק מונח על כף המאזניים . היריעה רחבה, והיא משתרעת על פני ספרות חז״ל כולה . היא מקיפה ארבעה פולמוסי בסיס על אודות היחס הנאות והמתבקש לארבעת מקורות הסמכות הראשיים של הדת היהודית : האל, כתבי הקודש, המסורת ההלכתית ומוסדות ההלכה, וכל אחד מהם מתפרט והולך לפולמוסי משנה . זהו פרויקט המהדהד במידה מסוימת את מחקריו החשובים של יוחנן מופס על אודות אישיותו האנתרופומורפית של אלוהים, ובעיקר את חיבורו על אודות תפילת 0 אלא שעיון קרוב בחיבורו של מופס מלמד שביסודו של ההשתדלות של הנביאים . דבר לעולם אין הוא מייחס לנביאים כפירה בכליל השלמות של הדין האלוהי . נהפוך הוא . הוא רואה בהם סנגורים-שתדלנים המגייסים את כל האמצעים שברשותם לעמוד בפרץ ולבקש רחמים על ישראל מפני הזעם האלוהי, אך מבלי לערער על צדקתו . עניינו של מופס מוגבל ככלל לספרות המקראית, ואילו ספרי עוסק כמעט כולו בעולמם של חכמים . פה ושם במרוצת הפרקים הבאים אדרש לקריאה קרובה בטקסטים מקראיים אחדים ( כמו, למשל, בשני סיפורי הבריאה ) , אך רק כדי להראות ( בניגוד למופס ) שמחלוקת הדתיות בספרות חז״ל נענית במקרים אלה להדיו של פולמוס אינטרטקסטואלי קדום יותר המצוי כבר בין דפי המקרא . אני מודע לכך שהספר יעורר מחלוקת . שכן, התזה המרכזית הנפרסת בו אינה קלה לעיכול . יהיו מי שיניחוהו מידיהם עם קריאת מבוא זה – אם לא עשו זאת כבר – בטענה שהיא מופרכת מיסודה, ויהיו רבים אשר יעשו כל שלאל ידם להוכיח שלפרשנות המוצעת לסוגיות השונות הנדונות בין דפיו אין על מה שתסמוך ויציעו קריאות ראה בעיקר לייטנר, ויכוחים ; בלומנטל, האל התעלל ; וייס, עימותים ; הנ"ל, ויתורים ; הנ"ל, אי- כבוד, וכן שגיא, בראשית, פרק רביעי . העילה לספריהם של לייטנר ובלומנטל מודרנית, ואף שהם חוזרים לטקסט המקראי ולספרות חז״ל, מטרת ספריהם אינה להתחקות אחר המגמות התאולוגיות שבספרות התלמודית אלא לעצב תגובה יהודית משמעותית, הנטועה במסורת, לשואה . לא כן עבודותיו המחקריות של וייס, תחילה על התנחומא ואחר כך במבט רחב יותר, וחיבורו של שגיא . ואולם, אף שהם עומדים על עצם תופעת המחאה נגד האל בספרות המדרשית, אין להם עניין בהתחקות שיטתית אחר משמעותה הדתית או אחר האופן שבו היא מעצבת את ההתייצבות לפני האלוהים במחלוקות בהלכות תפילה ונבואה, כמו בהקשרים אחרים של התייצבות דתית לפני כתבי הקודש, המסורת ההלכתית ומוסדותיה . 0 ראה מופס, תפילתם של נביאים ; הנ"ל, אישיותו של אלוהים .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא