|
|
עמוד:13
פרולוג | 13 רקטות המשוגרות מגבול עזה ; לנשים המקבלות מהגברים מסר שהאזעקות הן שופר תעמולה ישראלי שיש להתעלם ממנו ( בן אשר, 2016 ; Ben - Asher, 2016 ) ; ולילדים הבדואים במלחמה, שאינם מבינים את המציאות הסובבת אותם, שתוכנית החוסן של משרד החינוך, הנשלחת אל השירות הפסיכולוגי כדי לסייע להם, כלל אינה מותאמת לצורכיהם ( 2018 Ben - Asher, ) . במרוצת שלושה עשורים אני פוגשת נשים בדואיות במסגרת עבודתי במכללת קיי, באוניברסיטת בן-גוריון, ובמרכז מנדל למנהיגות בנגב . למדתי להבחין בין הסטודנטיות הערביות מהצפון לאלה הבדואיות מהדרום ; ראיתי אותן חיוורות, מותשות וכמעט מעולפות מהצום בשעות אחר הצוהריים בימי חודש הרמדאן ; ליבי החסיר פעימה כל אימת שהן באו מבוהלות להודיע על סטודנט שייעדר פרק זמן לא ידוע בשל איום במשפחה על נקמת דם . בשבילי הן היו סטודנטיות מן המניין ודרשתי מהן לקרוא מאמרים ולהכין עבודות בכתיבה אקדמית תקינה . למדתי להכיר את אלה שלא ויתרו עד ההישג המיוחל, ומנגד גם להבחין במי שניסתה לעקוף את הקושי ולשלם תמורת כתיבת עבודה . בזרימת הזמן ולוחות השנה החוזרים בסדרות קבועות עברתי מסמסטר לסמסטר, משנה לשנה, ולא עצרתי . מדי פעם בפעם הופיע על שולחני סיפור אישי כרפלקציה נרטיבית הקשורה להתנסות . קראתי אותו, הערתי מה שנדרש והחזרתי . דבר לא ניבא את העצירה לצורך התבוננות בחיים המיוחדים והמורכבים של בני החברה הבדואית, שאין בהם אחדות של ניגודים אלא שברים מתנגשים ופוצעים . מתי בדיוק מפנה אונייה גדולה את חרטומה לכיוון אחר ? הקברניט המכיר את נתיבי הים צופה שינוי באזימוט, ואילו הנוסעים הנמים את שנתם משכימים עם בוקר מול חופים חדשים . לא הייתי קברניטה באוניית חיי אלא נוסעת ששטה בשגרת היום-יום במסלוליה הצפויים של מי שמכשירה עצמה בתהליך ארוך ומורכב לעבודה אקדמית, להוראה ובייחוד לעיסוק בפסיכולוגיה חינוכית על מגוון ההתמחויות והאחריות הנלווֹת אליה . עם זאת, כשהשתלבתי כחברת סגל במרכז מנדל למנהיגות בנגב, הרמתי את ראשי לבחון שוב את עולם הערכים והאמונות שלי ואת זהותי המקצועית, ובעיקר למקד את המבט באתגרי הנגב ותושביו . כך מצאתי את עצמי עם פנים מכוונות לעבר חוף חדש . בתחילה דמו נופיו לתמונות שנצרבו בי בטיולי יום שלישי של ילדי הקיבוץ, ואולם אלו התחלפו להם במציאות צורבת שהשתנתה מאז . את המושג "נַכְּבָּה", הנכרך עם עצמאות מדינת ישראל, לא שמעתי כילדה . הבדואים נקראו גם "שכנינו" בעוד הכינוי "פלסטינים" לא היה שגור אפילו בפיהם . ההפגנות כנגד הממשל הצבאי הסתיימו סמוך לסיום לימודיי בבית הספר היסודי, והריסת הבתים הלא חוקיים
|
|