|
|
עמוד:11
בפתח הדברים 11 רוצים, בלי תלות כואבת וללא כפייה פנימית חוזרת ונשנית . כמעט בכל מצב או תנאי אנחנו יכולים לחיות את החיים שלנו כמו שהיינו רוצים, בהתאם לתנאי המצב המסוים שעליהם אין לנו שליטה, ולכך מכוונת דרך-החסד . 3 במשך כמה שבועות הגיע לקבוצה בהתמדה, והיה די נחזור לאיציק . שקט . היה לי ספק לגבי מה הוא קלט, אם בכלל . הגיע זמן החגים ודילגנו על מפגש . ימי חג, שבהם נהוג שכל המשפחה מבלה ביחד, הם בדרך כלל כמו משחק באבק שריפה למשפחה שיש בה רקע של אלימות . הפיצוץ הוא רק שאלה של זמן . בפגישה שאחרי החג איציק ביקש לדבר . סיפר שלפני החג, לאחר שחזר לביתו עם תום ההרחקה בעקבות הצו, הוא הבין שהולכים להיות "ימים קשים, מסוכנים," כי שניהם — הוא ורעייתו — לא עובדים בחג ויהיו זמן רב ביחד . נוסף על כך, המתח של חזרתו הביתה, בצירוף הבטלה מאונס והשעמום הצפוי נראו לו מבטיחי צרות, ולהם אפשר להוסיף את הדחייה של מפגש הקבוצה השבועי, שהתברר שהיה עבורו כמו "לטעון את המצברים" . הוא נזכר במסר שלום הבית והאהבה של הקבוצה, שהתברר שהפנים היטב, ושאל את עצמו איך יוכל ליישם אותו כדי למנוע פיצוץ . ברגע של הברקה, מתוך החשש מפני הסיכון הברור, החליט ועשה משהו שונה . עד אז כל עבודות הבית היו באחריותה הבלעדית של רעייתו, והוא כמעט לא נקף אצבע לתרום במשהו . מתוך הבנה שהיתה חדשה לו, ביקש ממנה באופן מפתיע "לזוז" הצדה . "הכול עליי," אמר לה . ובאמת, הכול היה עליו . קנה, בישל, הכין, ניקה אחריו וגם את כל הבית, כולל דברים שזמן רב לא נוקו . כיבס, תלה, הוריד וקיפל, וגם תיקן בבית את מה שנראה לו נחוץ . העמיס על עצמו את כל עבודות הבית ואִפשר לרעייתו ולילדים המתבגרים "לא להזיז אצבע", כדבריו . באחד הימים, תוך כדי עשייה נמרצת של עבודת הבית, ראה את רעייתו יושבת במנוחה וקוראת ספר . באופן בלתי-צפוי ושונה מכל מה שהכיר, 3 מובן שאיציק הוא שם בדוי . בדוגמה הזו ובכל אלו שיבואו בהמשך השמות יהיו בדויים, וכל פרט שיכול לזהות את האדם עבר שינוי משמעותי, כדי שאף אחד, כולל האדם עצמו שעליו מדובר, לא יוכל לחשוף את זהותו . הדוגמה מתייחסת למהות ואליה בלבד . אם בכל זאת נדמה למישהו שהדוגמה מוכרת לו, זה משום שהדמיון נובע מהמהות המשותפת .
|
|