|
|
עמוד:13
13 הזיקות ואופני ההטְבעה של הפנים − היה ברור שאלה מפַעמות גם בסוגות ספרותיות אחרות, בפרוזה ובדרמה . משנפרשה המניפה היה ברור ששאלת האינטרטקסטואליוּת מוחקת את גבולות הז'אנר ( הרי גם התנ"ך עצמו אינו נענה לגבולות ז'אנר ; האם דברי הנביאים או ספרות החוכמה אינם נחשבים כשירה בימינו ? ) . כך יצאה "המטפחת של ורוניקה" מן הכבלים של הסוגה והפכה למטאפורה של הטקסט עצמו . מסה אחת, כיוצאת דופן המעידה על הכלל, זו העוסקת באברהם בן-יצחק, חורגת מהגבולות הכרונולוגיים והגיאוגרפיים של הספרות הישראלית . כדברי לאה גולדברג, שעונו של בן-יצחק הורה לו את הזמן העולמי בצד הזמן היהודי . כפי שאַראה, השילוב בין הטקסט האוונגליוני לתנ"ך היה טבעי ואורגני, ולא מתריס או פולמוסי, למי שביקש לינוק מתרבות המערב, שהטקסטים הללו הם אדניהָ . ספר זה מהווה מהלך שלישי ( מתוך שלושה ) למושא המחקר הרחב-יותר שלי, הנשען על תופעה המכונה במחקר הספרות / התרבות בשם "הגלגול הבין-תרבותי", הדיאלוג בין תרבות זרה לתרבות-אֵם . קדמו לו הספרים מה אתם חושבים שאני − אלוהים ? הרהורים על פסיכותיאולוגיה בשירת נתן זך ( 2009 ) , שהתבונן בכתבי הברית החדשה כטקסט סמוי בשירת זך, ו סיפור כמאכלת : עקדה ושירה ( 2013 ) , שחשף בעיקר את ההופעות השונות של מעמד העקדה ( המבשר, בתיאולוגיה הנוצרית, את מעמד הצליבה ) כנייר לקמוס לנוכחות העתיקה המפעמת בהוויה הישראלית החדשה . מחקר זה מצטרף אל שני קודמיו, אם כן, לכדי סוג של טרילוגיה : אותו מפגש ייחודי בספרות העברית-הישראלית בין העתיק, הקלאסי והמודרני ; צומת משולש שבו נפגשים היהדות המקראית, הנצרות המוקדמת והישראליות החדשה − שלוש שכבות הממשיכות לשחק ביניהן בספרות הישראלית בת-ימינו . אני מבקשת להודות לחברים, לעמיתים ולתלמידים שליוו את מסעי והיו בני-שיח לעיונַי אלה . אציין במיוחד את צפירה פורת, עדה רפפורט-
|
|