מבוא: הרגולציה פנים רבות לה

עמוד:11

מבוא : הרגולציה פנים רבות לה 11 3 כמו כן יש שטוענים שהמדינה שמתעניינים בעיקר בשאלות של דה-רגולציה . צריכה להתערב - אם ישירות ואם על ידי רגולציה - רק כאשר נוצרים כשלי שוק שמצדיקים זאת, כגון מונופול טבעי, יתרונות מובְנִים לגודל, השפעות חיצוניות או תופעת "הנוסע החופשי" . פעמים רבות אמצעי המדיניות שהמדינה נוקטת כדי להתמודד עם כשלי שוק הם הפרטה או מיקור חוץ, המלווים ברגולציה ובאמצעי פיקוח למיניהם . אך האם הרגולציה אכן פותרת את הבעיות הכרוכות בהפרטה ובמיקור חוץ, או שמא היא בבחינת מסווה להעדפת אינטרסים של קבוצות חזקות בחברה ? במקרים רבים ההבטחות לרגולציה נועדו לשכך את ההתנגדות להפרטה, כמו למשל בניסיון להפריט את בתי הסוהר ( 2018 Galnoor ) . קושי נוסף הוא כיצד למנוע ניגוד עניינים כאשר רגולטורים במשרדי ממשלה מתמנים עם פרישתם לתפקידים בכירים בגופים העסקיים שעליהם פיקחו בהיותם עובדי מדינה . לטענות אלו יש בסיס במציאות בישראל, אך אין בהן כדי לפסול הפרטות המלוות ברגולציה נאותה לאורך זמן . הן מצביעות על הצורך להנהיג רגולציה סדורה היטב ויעילה, שתבטיח את שמירת האינטרס של הציבור ובייחוד של הקבוצות החלשות . יתר על כן, אין מחלוקת לגבי הצורך ברגולציה בתחומים קריטיים כגון בטיחות, תרופות, זיהום הסביבה ומזון . לכך יש להוסיף את הצורך להימנע מהפרטת הרגולציה עצמה, 4 כאשר המדינה מסירה מעליה את האחריות לפיקוח שבשמו נעשתה ההפרטה . האמור לעיל מתייחס להפעלת רגולציה כאשר נוצרים כשלי שוק שמצדיקים זאת . ואולם כשל שוק יכול להתגלות רק כאשר מוצר או שירות מסוים הועמד במבחן השוק ונכשל בו ; אך מה בדבר מוצרים או שירותים שאינם יכולים לעמוד למבחן השוק מכל מיני סיבות, כמו שירותי חירום, גביית מיסים וגיוס לצבא ? הוא הדין לגבי מוצרים או שירותים שיש להם ביקוש בשוק הפרטי - כמו עתיקות, נגישות לחופי הים ופארקים לאומיים - אך מדינות רבות מעדיפות להגדירם כטובין ציבוריים ערכיים . מבוא זה נועד להמחיש את מורכבותה של סוגיית הרגולציה ולהראות ש"יותר מדי" או "פחות מדי" הן רק סיסמאות המחטיאות את המטרה ( נרחיב על כך בפרק הסיכום של הספר ) . לפי הגדרתנו הרחבה הרגולציה משמעה פיקוח רצוף ומוסדר באופן רשמי המבוצע בידי מי שמשתייך לגוף מינהלי ברשות המבצעת או ברשות המקומית . 3 . ראו משרד ראש הממשלה 2013 ; לוי-פאור ואחרים 2015 ; גילה 2016 ; ידין 2016 ; לוי-פאור 2016 ; רויטמן 2016 ; ; 1992 Kelman 1981 ; Barzelay Gunningham and Grabosky 1998 ; Sparrow 2000 ; Behn 2001 ; Moran Skrzycky 2003 ; Radaelli 2004 ; Baldwin 2006 ; Levi - Faur 2006 ; ; 2003 Radaelli and De Francesco 2007 ; OECD 2009 ; Baldwin et al . 2012 . 4 . ראו את מאמרם של יורם עידה וגל טלית בספר זה על הרגולציה של התחבורה הציבורית ; וכן ידין ,2016 33 – 35 .

מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר