|
|
עמוד:10
10 | לשחרר את הדימיון - מאמרים על חינוך, אומנות ושינוי חברתי "עצם ההתבוננות במראות רוח האדם המגולמות ביצירות הגות ואומנות", כותבת גרין, "מביאה לכך שמשהו חבוי ועמום בתודעה מגיע לכדי התגלות והתבהרות״ . התנסויות שכאלה, היא מסבירה, "מפתחות באדם סוג מסוים של ידע רוחני : רגישות ומודעות רבה יותר למשמעות, איכות, שלמות, יחסי אנוש, תחושות פנימיות והכרעות ערכיות" . יתר על כן, ערכן המיוחד של האומנויות עבור מלאכת החינוך נעוץ בכך שהן מדברות אלינו בצורה בלתי אמצעית, ומזמנות לנו את התובנות שלהן ללא הטפה מוסרית וללא מאמץ כפוי של אימון ותרגול . בהשראתם של סרט, ספר, מחול, שירה או פסל אנו מסוגלים לחוות חריגה או פריצה אל מעבר לגבולות המובן מאליו החברתי, "הפרות הקדושות" התרבותיות, ההגיונות הטכנוקרטיים, הבנליות של העבודה, האובססיות הצרכניות והונאות הפוליטיקאים . ברוח זו, מסכמת גרין, "המורים יכולים לפנות אל חירותם ודמיונם של התלמידים, לגרות את תודעתם בתפיסות ובראיות אלטרנטיביות – של מה שאיננו ויכול עדיין להיות – ובכך לסייע להם לבקע את הבנליות היום - יומית" . מבעד לחרכים ולבקעים שנוצרו בשגרת החיים ובסתמיות היום - יום, ההתנסות ביצירות אומנות מאפשרת למתנסים בה "לראות את המציאות באור חדש, ולהגדיר את עצמם בתוכה, שוב ושוב מחדש, באמצעות מתן פשר, משמעות וערך משלהם" ( שם ) . התחום השלישי עניינו ביקורת חברתית ופוליטית . ברוח הגישה האקזיסטנציאליסטית ומתוך דבקותה בגישה האומנותית מרובת הפרספקטיבות, הסוגות והסגנונות, גרין סלדה מכל דוגמטיות אידיאולוגית . לא רק הלכות דתיות היו לצנינים בעיניה אלא גם כל שלל ה"איזמים" החילוניים : היא לחמה לצדק חברתי אך סלדה מקומוניזם, התייצבה בחזית השוויון לנשים אך סלדה מקנאות פמיניסטית, הייתה הומניסטית רדיקלית אך לא יכלה לשאת הומניזם מהותני, זחוח וצדקני . בדומה לג'ונתן קוזול, המבקר הנוקב והרהוט ביותר של מערכת החינוך האמריקנית, גרין בחרה להצביע על בגידת בית הספר בתלמידים : מעט, אם בכלל, נעשה בבית הספר כדי לעמת את התלמידים עם המורכבות ועם הבעייתיות שבמציאות החברתית ; עם עוני, רעב, אלימות, פשע, אפליה, דיכוי, ניצול, התחמשות גרעינית וכדומה . ומעט מדי נעשה כדי לצייד את התלמידים בכלים להתמודדות
|
|