|
|
עמוד:9
המדמה | 9 אדגים את הדברים בשלושה תחומים . הראשון מתייחס לדמות המחנך, אשר לדעת גרין, ומתוך הסתמכות על בובר ( תשמ"ד ) , מן הראוי שיהיה נוכח עבור תלמידיו כ"אדם חי, שלם, המביע את עוצמתו היישר אל הזולת" וגם יהיה מחויב "לשמור על ערות המכאוב" ו"להציל את העצם האישית הממשית מתוך לוע האש של הקולקטיב הבולע כל עצמות" . במאמרה "עשייה פילוסופית ובניית עולם" ( 5002א ) גרין מאתגרת את אנשי החינוך ותוהה אם במציאות שבה "חיי הבוגרים בחברה נתפסים ככנועים למוסכמות מאובנות ומשועבדים לתחרויות אכזריות" – בעולם של מעשי זוועה המוניים, של הפקרת מיליונים לעוני ונחשלות ושל הרס חמדני של הסביבה הטבעית – נכון בכלל לשתף פעולה עם הממסד החינוכי ולחברת את הצעירים לסדר החברתי הקיים . אולי דווקא עדיף, ממשיכה גרין, לחנך נגד הרוח ולהציג גישה חתרנית וביקורתית שתעורר מחאה חברתית, מחשבה על חלופות עדיפות, ותעורר לעשייה של תיקון עולם . יש כאלה, והם הרוב, היא כותבת, "שהמועקה גדולה עליהם, והם בוחרים בנסיגה אל ההוראה המכאנית והסטנדרטית" . אחרים, ואל אנשי חינוך שכאלה חותרת גרין בכתביה, אינם מוותרים ואינם נכנעים . הם מסרבים לתפקד "כפקידי חינוך חסרי עמדה וזהות" . מורים שכאלה "שוב לא יקבלו שום סמכות, נוהג ומומחיות כמובנים מאליהם : הכול צריך להיבדק ולהיבחן לאור החלופות, האפשרויות ומבחן ההשלכות . הם עושים עצמם כשותפים בפרשנות ובמשמעות שמיוחסים לדברים, לא חוששים לשבור מוסכמות, וניצבים בפני תלמידיהם כדוגמה ומופת להתמודדות אוטונומית, ביקורתית, אותנטית ואחראית עם חומרי החיים שלהם" . התחום השני מתמקד בחינוך האומנותי והאסתטי, בדגש על הפוטנציאל הגדול למלאכת ההומניזציה בחינוך, הגלום באומנויות . "תרומה משמעותית לחינוך מעלות האומנויות", כותבת גרין ( 5002ב ) , "בכך שהן מעוררות את בני האדם לבחינת מציאות חייהם ויוצרות אצלם אי - שקט ואי - נחת שמחייבים אותם לבדק - בית ובחינה עצמית" . תובנות החיים שאנו חווים באמצעות יצירות האומנות אינן נשארות מוגבלות לרגע ולמקום של ההתנסות האומנותית אלא מפגישות אותנו עם עצמנו, חודרות אל נפשנו, משאירות חותם ומשנות אותנו .
|
|