|
|
עמוד:14
14 חסד נעורים חשו בבירור כי לא רק את הביוגרפיה שלהן הן חיות, אלא יוצרות את ההיסטוריה ומוכנות להקריב קורבנות לשם כך . גם יחידיה של עין חרוד, במסמכיהם האינטימיים במכתבים וביומנים, אינם מזלזלים בהיסטוריה של חברתם . לעתים היא העול הכבד המוטל עליהם ולעתים הסדן המשחרר ומעניק טעם לחיי הסבל והלבטים האישיים שהם עוברים . הספר שלפנינו מוכיח שחברי עין חרוד, ובפרט החלוצות בעין חרוד, הותירו עקבות למתח האדיר שבין הניסיון לעצב היסטוריה לבין המחויבות לתעד את חיי הנפש של המחוללים אותה . אף-על-פי שעין חרוד הסמויה מבקשת לעצמה מבע שלא פעם מערער על הסיפור ההיסטורי הגלוי של עין חרוד כפי שמופיע בספרי ההיסטוריה, הקורא יצטרך לגשש לו דרך מוצא ממבוך מיוחד זה . דברי מבוא אלו באים לתאר את מפת הדרכים ההיסטורית שבה מתרחשים חייהן של הגיבורות . נתחיל מן המקום . בסוף המאה התשע-עשרה עברו אדמות עמק יזרעאל לבעלות משפחת סורסוק, משפחה יוונית-אורתודוקסית, מן העשירות בלבנון, של גובי מיסים, בעלי אדמות ובעלי זיכיון למסחר ימי של האימפריה העות'מאנית . המשפחה קנתה מהאימפריה את עמק יזרעאל ועוד אלפים רבים של דונמים בארץ-ישראל . היא ביקשה להפוך את עמק יזרעאל לאסם התבואה של המזרח התיכון, שיספק לאירופה באוניות, חיטה ושעורה . זה היה מפעל שתוכנן להיות גדול, אך נכשל בגלל העדר תנאי ביטחון מספיקים . השוד, האנרכיה ושנות הבצורת החוזרות לא אפשרו להגשים את החלום . מראשית המאה העשרים, המשפחה, שלא התגוררה בארץ, ביקשה למכור את אדמותיה ליהודים . מכירה זו החלה בתקופת העלייה השנייה כאשר נקנו אדמות מרחביה . מכירת אדמות נוספות ליהודים הושהתה בגלל תחרות בין יק"א לבין הקרן הקיימת, ואחר-כך בגלל מלחמת העולם הראשונה, שהביאה עמה חורבן והרס רב לכל ארץ-ישראל . אחרי מלחמת העולם, שוב חזרה משפחת סורסוק להצעתה ורוכש הקרקעות, יהושע חנקין, הוציא לפועל את העסקה בשם ההסתדרות הציונית . מכירת אדמות העמק להסתדרות הציונית הפכה את העמק למעבדה תוססת של צורות התיישבות חדשות . לסמל שהצליח סופית להפוך את המילה 'עמק' ממילת גנאי של שיממון וקללה, לבשורה הממקדת חלומות ציוניים גדולים .
|
|