|
|
עמוד:14
מ ב ו א 14 מסכת נדרים לעשות את דבר ה', לא כחובה אלא מתוך אהבה ויראה, ואם ריבון העולמים חפץ בנדר בכלל, ובנדר קרבן בפרט, ודאי שמן הראוי לעשות כן לעתים מזומנות . ביטוי ברור עוד יותר לחשיבות הנדר יש בספרי המקרא המאוחרים : "זבח לאלהים תודה, ושלם לעליון נדריך . וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני" ( תהלים נ', יד - טו ) . פסוקים אלו באים לאחר ההדגשה שה' איננו זקוק לקרבנות ואיננו "אוכל" מהם . הנדר הוא הבאת קרבן והוא מבטיח את עזרת ה' . לא נאמר שהנודר עושה כן לבקשה ספציפית מה', אלא שמי שנודר תישמע תפילתו, ואולי ציבור שהתנהגות זו מקובלת בו יזכה לישועה . כמו כן : "נדרו ושלמו לה' אלהיכם כל סביביו, יבילו שי למורא" ( תהלים ע"ו, יב ) . אמנם אין כאן קריאה לנדור אלא דרישה שלא להשהות את תשלום הנדר, אך משתמע בבירור שנדר הוא התנהגות ראויה, ומדובר בנדר קרבן . הזונה, עמוסת החטאים, מתפארת : "זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי" ( משלי ז', יד ) . בעיניה ובעיני החברה נדר קרבן הוא זכות דתית, והמחבר מסתייג ממנה לא בגלל התנגדותו לעצם הנדר אלא בשל התנגדותו למכלול התנהגותה, והעדפתו כללי התנהגות צנועים יותר מאשר קרבן נדבה . לעומת זאת בקהלת אין ביטוי של הערכה לעצם הנדר, אלא רק תביעה לא לאחר לשלמו : "כאשר תדר נדר לאלהים אל תאחר לשלמו כי אין חפץ בכסילים את אשר תדר שלם . טוב אשר לא תדר משתדור ולא תשלם" ( קהלת ה', ג - ד ) . לא רק שאין ביטוי של הערכה לעצם הנדר, אלא יש כאן שלילת הנדר - "טוב אשר לא תדר" . לסיכום, הנדר הוא בעיקרו בין האדם לבורא עולם . עיקרו, קבלת דרך התנהגות או הבאת קרבן או מתנה אחרת למקדש, כמעשה צדקה, או במסגרת תפילה להצלה, או כתודה על הצלה בין אם קדם הנדר להצלה בין אם הוא כתודה בלבד . הנדר איננו חובה, הנדר הוא פעולה טבעית של אדם מאמין, המקרא אינו ממליץ על דרך זו, אך מכיר אותה ומשקף חברה שבה הדבר מקובל . והחובה היחידה בו היא לא לאחר לשלמו . 2 הנדר בספרות חז"ל ובתקופתה לפני חז"ל עמדו פסוקי המקרא, והם נתפסו כמחייבים, אך גם כנתונים לפרשנות בכלל ולפרשנות יוצרת בפרט . מסכת נדרים עוסקת, כמעט כולה, בנדרים שאין להם זיקה למקדש . הנדרים האופייניים הם נדרי שכנים : "מודר אני ממך" ( פ"א 2 מן הראוי היה להתחיל את הסקירה בימי בית שני, אלא שכפי שנראה להלן ההבחנות שבימי בית שני הן עמומות, והופכות לברורות רק בתקופה המאוחרת יותר . על כן מצאנו לנכון לפתוח את דיוננו בתקופה המאוחרת שהתמונה בה ברורה יותר .
|
|