|
|
עמוד:12
12 אלא ביטוי לקונפורמיזם אחר . תשובה כזו תחמיץ את עומק התהום הטכנית שבה נבלעה העכשוויות שלנו . ואכן, ז'ורז' דידי- הוברמן רחוק מלהציע תשובה כלשהי, ותחת זאת הוא בוחר להסתכן ולהשיב בשאלה אחרת . הספר אינו כתוב אפוא כתשובה למצבנו בזמן הזה . כתיבתו שואבת את חיוניותה משאלות שמתעקשות להיערם זו על גבי זו, אך שלעולם אינן מצטרפות לכלל מהלך דיאלקטי או משחק סופיסטי . ניתוח העכשוויות שלנו לעולם אינו מוביל את ז'ורז' דידי- הוברמן לתשובה שבכוחה לשחזר את כל שאבד . אדרבה, הוא מצביע על כל מה שאבד מאנושיותנו תחת הזרקורים של לוגיקה אכזרית המחריבה את ייחודיות הקיום . ואולם בד בבד הוא גם מאיר איזו תקווה לשוב ולמצוא את הסוד שאינו מתמסר לאפשרות להימסר, סודו הא- טכני של החי . הכול אבוד, זולת, אולי, מה שאינו בגדר "תשובה", כי אם דרישה להוסיף ולבוא בשאלות אל האדם לאורו של אור אחר, אור שאינו דומה לאורם הכול יכול של הזרקורים, אור זעיר, המנצנץ כדי לייצר מופעים של ייחודיות שאינה נטמעת בתוך הַהכול . מה תהיה אותה שאלה "הפוכה לַהכול" שמתוכה תתחדד תרומתה של מחשבה אחרת מזו של הטכניקה ? או כפי ששואל דידי- הוברמן : "לאיזה חלק של המציאות — היפוכו של ‘הכול' כלשהו — יכול דימוי הגחליליות לפנות היום ? " ( עמ' 41 ) במילים אחרות, כיצד אפשר לשוב ולראות את הבהובן החמקמק של הגחליליות ? כיצד אפשר לקלוט את ההבהוב הדק מן הדק של מופעי הייחודיות הייחודית- מדי עבור הבוהק הטכני ? מהו המבט שיאפשר את הופעתו של הסדק שנפרץ בידי הבהובים אלה, הכבים מחמת להיטותנו לבהירות גורפת ?
|
|