|
|
עמוד:61
אב תשע"ט / גיליון 84 / מבט מל"מ / 61 ממודיעין לשם התרעה למודיעין לשם הבנה / חלק ראשון / ד"ר דב תמרי היא שהיא חסרת הקשר קונקרטי המתהווה לנוכח משבר צפוי או בלתי צפוי, או אפילו אל מול משבר יזום ומתוכנן . מידת התאמתה למשבר ולמלחמה היא נמוכה, שכן אלה הם תמיד ייחודיים . הנטייה לאסטרטגיה קבועה, יציבה, המשמשת עוגן ומצפן, עומדת במתח ובניגודיות, לעתים פרדוקסלית, לשינויים שחלים במרחב ולהתייחסות הסובייקטיבית שלנו למציאות . ההנהגה המדינית וההנהגה הצבאית מבקשות, על פי רוב, יציבות של הידע, של ההבנות, של המדיניות, של התנהלות המדינה והחברה, וכן יציבות היחסים עם העולם החיצוני . דהיינו, אסטרטגיה שתחזיק מעמד זמן ממושך . כל התנגשות עם מציאות משתנה מקשה על ההנהגות הללו את החיים . למרבה הצער, העולם והמציאות נמצאים בתנועה מתמדת ועל פי רוב קשה לשער את שיתרחש . השאלה היא איך מגשרים בין השאיפה ליציבות לבין שינויים, אלה שאנו יזמנו, אלה שיזמו אחרים ואלה שנסיבות לא צפויות גרמו להם . למידה בהקשר אסטרטגי פירושה תנועה אל מה שמעבר לידוע ולמובן לנו, שכן מה שידוע, אפשר שהוא כבר מיושן . האתגר הוא ללמוד קדימה, אל הלא מוכר, שלא חווינו עדיין . ההתמכרות לוודאות היא הרסנית, משום שלעולם איננו יודעים הכול, וסביר להניח שאפשר ואיננו מבחינים מה איננו יודעים . למידה היא ההפך מיציבות . אסטרטגיה, אפוא, נמצאת תמיד בתנועה אל שינוי . נדרשות חקירה והבנה של המציאות המתהווה . בחינת הפוטנציאל הצבאי, המדיני והחברתי הנגזר מהמצב המתהווה היא עניין חשוב מאין כמותו . פוטנציאל אינו קבוע, הוא מוגדר על פי ההקשר . מתפקידיה של ההנהגה הפוליטית ליצור ולטפח מערכת למידה החוקרת ולומדת כל הזמן על מנת להבין את המציאות המשתנה, ולבנות מערכת הגיונית המפעילה את הפוטנציאל הצבאי, אם נדרש . צבאות אמורים לתת מענה למה שעדיין לא קרה . אבל הלמידה שלהם מבוססת על העבר וכן הם גם בונים את הכוחות, את היכולות וגם את החשיבה . המציאות מלמדת שזה לא עבד ביותר מידי מקרים . התפקיד של הצבא זה להיאבק בפרדוכס, להתעמת איתו, לייצר ידע והבנה, ארגון ודפוסי פעולה על מה שטרם קרה ולא חווינו אותו . צריך להבין ולחשוב כל הזמן כי הדפוסים המקובלים הקונבנציונליים אסור שיהיו מקור ידע בלעדי . קשיי הלמידה האסטרטגית של ההנהגות המדיניות והצבאיות התבוננות בממשלות ישראל במשך עשרות שנים מעלה את החשש שהן חסרות יכולת למידה, גם אם משרתים בהן אישים נבונים ובעלי ניסיון עשיר . התבוננות היסטורית מצביעה כי בממשלות ישראל לא מתפתחת אסטרטגיה רלוונטית בתחומי 3 . יש ביטחון, קונפליקטים אלימים ומלחמה לכך סיבות אחדות . כאשר קמות בישראל ממשלות בעלות יציבות פרלמנטרית, הן מאגדות בתוכן ניגודים קיצוניים, שעל פי רוב אי אפשר לגשר עליהם, שאינם מאפשרים מדיניות עקיבה להווה ולעתיד, ועל כן מסתפקות הממשלות בהתמודדות מאוחרת עם משברים שכבר פרצו . עימות פנימי מהותי בין החברים בממשלה על אודות האסטרטגיה והמדיניות לעתיד הקרוב והרחוק עלול להביא לפירוק הממשלה . אלא שממשלה שאינה לומדת, נותרת מאחור אל מול השינויים במרחב . ממשלות המכירות במצב עניינים קבוע זה דואגות לישויות ממלכתיות שתפקידן להוות מנגנון למידה עבור הממשלה, הצבא ומשרדי ממשלה רלוונטיים . הסידור הזה אינו מבטיח הרבה אם יחסי הממשלות עם ישויות הלמידה והמחקר, כדוגמת המודיעין, אינם מוסדרים ונתונים לגחמות מצד אחד, ולהזנחות מצד 4 . אחר ממשלות מייחסות לעצמן את ההחלטות . השאלות המטרידות והמדאיגות הן מה היה בסיס הידע להחלטה, מה היו מקורותיו ומה הייתה הלמידה שלאורה התקבלה החלטה . התבוננות היסטורית בממשלותינו מלמדת עד כמה סבלו אלה מ"חורים שחורים" בכל הקשור להתפתחויות במרחב . ממשלות ישראל אף אינן מפתחות ידע מוסדר . הן לא בנויות לשם כך, וגם לא שואפות לכך . אנחנו מתמקדים בבעיות מטרידות שניצבות בפנינו ולא בסביבה שבתוכה הן התפתחו, גם לא בתנועה מהעבר להווה ולעתיד ; אנחנו מתקשים להבין שאנחנו חיים בתקופה שבה השינויים מתרחשים לא במהלך שנים אלא לעתים בימים ספורים, ושהאיומים המרחפים מעל לראשינו הם חלק ממערכת של מושגים מעשיים המקיימים ביניהם יחסי גומלין 5 . ומתחים טענתי היא כי תפיסת ביטחון לאומי, המשמשת מצפן למדיניות הממשלות, לעתים קרובות לא עומדת במבחן המציאות משום שהמדינאים, ולעתים תכופות גם ההנהגה הצבאית, רואים בה משענת יציבה . אלא שהמציאות נוהגת לגמרי אחרת מהיציבות . ערכה של תפיסת ביטחון לאומי הנטייה לאסטרטגיה קבועה, יציבה, המשמשת עוגן ומצפן, עומדת במתח ובניגודיות, לעתים פרדוקסלית, לשינויים שחלים במרחב ולהתייחסות הסובייקטיבית שלנו למציאות . 3 ראו דו"ח ועדת משנה של ועדת הכנסת לחוץ ולביטחון בראשות ח"כ מרידור, 1986 , וכן הצעתו לממשלת ישראל בדבר תפיסת הביטחון הלאומי, 2003 . בשני המסמכים עבי הכרס מובעת ביקורת נוקבת על הממשלות הנמנעות מדיון ומלמידה בסוגיות ביטחון, על הימנעות מדיונים מעמיקים בשאלות שעניינן הביטחון הלאומי ועל האיחור בהתמקדות במשבר שהתרחש, שהיה אפשר לראותו בהתהוותו ולהתייחס אליו בעוד מועד . 4 בדיון בממשלה השתיק ראש הממשלה נתניהו את ראש השב"כ דיסקין : "התחום המדיני לא באחריותך", ברק רביד לעיתון "הארץ" מ - 2009 . 07 . ,20 1271991 . 1 / www . haaretz . co . il / news / politics השאלה אינה מי האחראי העליון למדיניות, אלא מי אחראי לידע שלאורו הממשלה שוקלת את החלטותיה, ועד כמה הממשלה יודעת לבחון אותו ולהשתמש בו . 5 "בהיעדרה של דוקטרינה מובנת לכל, נפעל באורח מקרי ; הצעות סותרות יתחרו זו בזו בלי שום בסיס ממשי להחלטה שתתקבל על פי הן . כל בעיה שתתעורר תיראה חדשה, ומצברי האנרגיה ידלדלו בניתוח אופייה ולאו דווקא בחיפוש פתרונות . קווי מדיניות יתפתחו כתוצאה מאמצעי נגד שינקטו כדי לסכל את היוזמות של מעצמות אחרות ; הדרך שננקוט אנו תלבש אופי הגנתי יותר ויותר" . קיסינג'ר, הנרי, נשק גרעיני ומדיניות חוץ, 1974 , פרק 10 : "הצורך בדוקטרינה", ע' 186 - 187 .
|
|