|
|
עמוד:42
/ מבט מל"מ / גיליון 84 / אוגוסט 2019 42 וְהָרְאָיָה – זֵר פִּרְחֵי רֹתֶם / טוביה סולמי המשך מעמוד קודם בחקירה משום שחשש, כי החוקרים יגלו זאת לחברי החוליה והם יפגעו בו . אבל לא מפריע לו לשבת בכלא כמחבל, ואפילו טוב לו משום שהוא אוכל ושותה ולומד, ואמו תקבל משכורת מהארגון, אבל הוא רצה שאני אדע שהוא לא הפר את השבועה . זה הסיפור שלי ושל בני, ואתה תחליט אם אתה רוצה להיות בן אדם, והרי כולם אומרים שקפטן טובי הוא זַלַמֶה, גבר ! " היא השתתקה ואני שתקתי . "מה אתה שותק ? זה לא יפתור שום דבר . " "אני חושב על הדברים . אַלְלָּה יַבְּרִינִי ! – אללה ישמור עלי מלגרום עוול . אבל איך אדע שהדברים אמת ? אֵישׁ אַלְ - אֲמָרִיָה ? מה הראיה שיש לך שהדברים אמיתיים ? " שאלתי בתקווה . "אללה אתך . קלעת בשאלה שלך . הוא אכן השאיר לך ראיה ! " "השאיר לי ? ! " תמהתי, "מניין בכלל הכיר אותי ? " כך יש לסמן מוקש . . . "כן, הוא הכיר אותך מהסיורים שלך באותה דרך המלך בג'יפים המרחפים על הדיונות . אותו יום הוא הניח לך על המוקש שבצד הדרך זר ענפי רותם צהובים . " "האם השאיר לי אישית ? ! " התעקשתי . "כן . הוא אמר שלמחרת בבוקר, לאחר שהגשש גילה את המוקש, אתה הגעת עם החיילים למקום וראית את המוקש ואת זר ענפי הרותם שהיה עליו . החיילים פוצצו את המוקש ובני שמח שמנע את הפיגוע . הוא נלחץ לאחר מכן כשבן דודו אמר שהוא לא מבין איך המוקש זז בלילה בעצמו ממרכז הדרך אל צד הדרך, והוא ענה בעצמו שאללה אוהב את היהודים ! " נזכרתי בזר ענפי הרותם הצהובים המשונה שכיסו את המוקש, ואמרתי לה שאני מאמין לה ולכן אבדוק כיצד ניתן לתקן את העוול, שנגרם ע"י המערכת בתום לב . השעה הייתה מאוחרת, ולכן הצעתי להוריד אותה בשולי הדיונות, אבל היא פחדה שמישהו יראה שהיא יורדת מרכב ישראלי . היא אמרה שהיא מעדיפה שאקפיץ אותה למושב מבטחים, שם היא עובדת אצל חיים מצליח, וכך עשיתי . אותה שעה לא העליתי על דעתי כמה קשה יהיה לעשות זאת, במיוחד שאי אפשר היה להביא את סיפורו של הבן בגלוי וליזום משפט חוזר, שהרי חשיפת מעשהו האמיץ תביא לפגיעה בביטחונו . להפתעתי, היו במערכת שהציעו להניח את הנושא בטענות שונות, כגון שזה יטיל דופי בחוקרים ובשופטים ובכלל במערכת שמרשיעה בקלות כזאת אדם חף מפשע, ואולי עדיף להשקיע את המרץ בנחקרים החדשים, שהרי לבטח עשה פעם משהו וכיו"ב . אולם, לאחר כשנה מלאה בתלאות רבות, הצלחנו להביא לשחרורו המוקדם של הבחור, בהליך של חנינה מסיבות הומניות . חיים מצליח כתב בקשה מעוררת רחמים בשמה של הבדואית שחתמה בטביעת אצבע ומושל הרצועה אישר את החנינה . נסעתי במיוחד למושב מבטחים לבשר לאם, כי פרעתי את חובי . ושלום על ישמעאל . מראה הדיונות הטיפוסי ( פארק ניצנה ) הוא נלחץ לאחר מכן כשבן דודו אמר שהוא לא מבין איך המוקש זז בלילה בעצמו ממרכז הדרך אל צד הדרך, והוא ענה בעצמו שאללה אוהב את היהודים ! "
|
|