וְהָרְאָיָה – זֵר פִּרְחֵי רֹתֶם

עמוד:41

המשך בעמוד הבא אב תשע"ט / גיליון 84 / מבט מל"מ / 41 וְהָרְאָיָה – זֵר פִּרְחֵי רֹתֶם / טוביה סולמי חופשית . אבל הסבירי לי משהו . כעת את זהירה מאד, אבל לשבת כל היום בכניסה לממשל זה לא היה מסוכן ? ! " "לא הייתה לי ברירה, ובלאו הכי אף אחד לא יכול לזהות אותי כשאני רעולת פנים . אני משבט הַמְּלֵיחַאת ואתה עצרת לפני כשנה את בני היחיד . " היא לא אמרה את שמה ולא שאלתי . "נכון, לפני כשנה עצרנו חוליה של צעירים מהשבט שלכם שעשו פיגועים והניחו מוקשים, ולאחרונה הסתיים משפטם וכולם נידונו למאסר שנים רבות . הם גרמו נזקים ונעשה להם משפט צדק . אז על מה את מתלוננת . למה לא שמרתם על ילדיכם לפני כן ? ! " הקדמתי והתרסתי כנגדה . "אתה צודק במה שאתה אומר על החבורה . הם פעלו בניגוד לרצון הוריהם ואתם פעלתם בצדק, אבל אתה טועה לגבי בני . הוא חף מפשע ובאתי למנוע אותך מלעשות מעשה עוול, וגם אללה לא מקבל זאת . " אנחנו, הישראלים, לא מבחינים בדרך כלל בין הקבוצות השונות באוכלוסיה הערבית ומתייחסים אל כולם בחשדנות . גם את הבדואים אנו רואים כקבוצה אחת ולא מבחינים בין המטות והשבטים השונים ולא מעלים אנו על דעתנו שיש ביניהם הבדלים גם ביחסם אלינו . שבט הַמְּלֵיחַאת עליו נמנתה האשה נחשב לשבט עני וחלש, ששאר השבטים התייחסו אליהם בבוז ולא נמנעו מלפגוע בהם . הופתעתי לגלות מולי בדואית דעתנית ורהוטה המזהירה אותי מכך שאני עומד לעשות מעשה עוולה, וזאת לאחר שהודתה כי הצעירים טעו במעשיהם . "מה שמו של בנך ? " שאלתי . היא נקבה בשמו והוסיפה : "הוא בחור עדין שגדל כיתום מאב ולא היה לו אומץ אפילו לשחוט לי תרנגולת, ואצלכם הפך למחבל שנידון לשמונה שנים . " "כן, יא אוּם אַל - וַלַד, אמו של הילד, כל האימהות טוענות שהילדים שלהן חפים מפשע ! אני זוכר אותו כבחור נחמד וגם פגשתי אותו בכלא לאחר שהודה שהשתתף בהנחת המוקש בדרך המלך מדרום לרפיח . " הכלא מקום טוב לילד "הוא הודה מפחד לאחר שכולם הודו . האם כשפגשת אותו היית לבדך או שהיו אחרים מחבריו נוכחים ? " שאלה במתח . "אני לא זוכר, אבל מה זה חשוב ? " שאלתי . "גם שותפיו הפלילו אותו . ובכלל, מה נזכרת כעת כשהמשפט הסתיים ? ! " "הבט, יא קפטן טובי, אני לא דואגת לבני . הוא בכלא – אוכל ושותה לשובע, ואפילו לומד קרוא וכתוב – מה שלא זכה בו עד היום . אבל הוא חף מפשע . אני חייבת לספר לך את הדברים ומשאירה את עניינו לאללה ולך ! " "לפני שתעבירי את עניינו לאללה ותסבכי אותי עם אללה, עדיף שתספרי לי במה מדובר . למה את משוכנעת שאנחנו טועים לאחר שהוא הודה ונשפט ? ! " "תשמע, אני מאמינה שיש בך יראת שמים ותדע להחליט ביושר . אני אלמנה והוא בני היחיד, שכל חיי עבדתי קשה לפרנסו ולהגן עליו . בדרך כלל, אני עובדת בשדות של היהודים באדמות מושב מבטחים והצלחתי לפרנסו בכבוד ותמיד לקחתי אותו לעבוד אתי . כשהגיע לבגרות הסברתי לו שהוא יתום והוא בני היחיד והשבעתי אותו בזכר אביו שלא יתחבר עם חברים רעים, ובמיוחד הזהרתי אותו שלא יתפתה למעשי גבורה ופוליטיקה, אלא שישאיר אותם לאחרים . כשהוא נעצר עם הצעירים בני השבט לפני כשנה, ונודע לי שהוא הודה עמהם, אני כעסתי עליו שהפר את השבועה ולא רציתי לבקר אותו בכלא . לפני כחודשיים, לאחר שהסתיים המשפט, הוא שלח לי הודעה שהוא מבקש שאבוא לבקר אותו בכלא והוא יוכיח לי שלא הפר את השבועה שנתן לי . כעת לא הייתה לי ברירה אלא ללכת . הוא סיפר לי אז, כי בן דודו הציע לו להתגייס לחוליה של השבט והוא סירב בתחילה, אבל החברים צחקו עליו בן של אלמנה והוא פחדן . לבסוף הסכים להירשם כמגויס, אך החליט בלבו שלא ישתתף בשום פיגוע . יום אחד הוא הופתע על ידי בן דודו, שהביא מוקש ואמר לו לבוא אתו כדי להניח את המוקש על "דרך המלך" בדיונות שמדרום לשבט . בכל בוקר עובר שם פטרול צבאי והכוונה היתה שהוא ייפגע . הוא לא יכול היה לסרב להשתתף, ובן דודו הניח את המוקש בנוכחותו וכיסה אותו בעפר והם הסתלקו . לאחר שעה קלה, נפרד בני מחברו וחזר אל הדרך בחסות החשיכה . הוא הוציא את המוקש מאמצע הדרך, הניח אותו בצד הדרך וכיסה אותו בענפים כדי שהפטרול יגלה אותו ויינצל . לדברי בני, למחרת בבוקר הגיע הפטרול שהתקדם כשגשש צועד לפניו . כשהגיע הגשש למקום הפיגוע הוא מצא עקבות של השניים וחשף את המוקש שהוטמן בצד הדרך . לאחר מכן הוא הלך אחר העקבות והגיע אל האוהלים של בני ובן דודו, וכך נתגלתה החוליה . בני הסביר לי, שלא יכול היה לספר את כל זאת שיח הרותם . צילום : יונתן מטלון "אתה צודק במה שאתה אומר על החבורה . הם פעלו בניגוד לרצון הוריהם ואתם פעלתם בצדק, אבל אתה טועה לגבי בני . הוא חף מפשע ובאתי למנוע אותך מלעשות מעשה עוול, וגם אללה לא מקבל זאת . "

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא