|
|
עמוד:31
אב תשע"ט / גיליון 84 / מבט מל"מ / 31 נפילת השאה והקמת הרפובליקה האסלאמית 1979 : בחינת הכשל המודיעיני / ד"ר שולי בינה השאה בתמיכת ארה"ב הייתה מהירה מידי ויצרה בעיות חברתיות וכלכליות . חוקרי NFAC לא עסקו במחיר החברתי, אינפלציה דוהרת, ירידתם הכלכלית והפוליטית של מעמד הבאזאריסטים לטובת מתעשרים חדשים, והיווצרות עוני בערים כתוצאת מהאורבניזציה המואצת . י . פערי מידע לגבי האופוזיציה הדתית, בעיקר לגבי האסלאם הפוליטי . מחדל משמעותי בקרב החוקרים שראו בדת גורם שולי ונחשל, ובהפגנות כ"רעש רקע" בלבד . ח'ומיני לא היה מוכר לשירותי המודיעין . לא הייתה מודעות לשיעה ועקרונותיה הפופוליסטים, קל וחומר לצמיחת האסלאם הפוליטי ולקלטות של ח'ומיני שהוברחו לאיראן . לא התענינו בו גם כאשר פעל בנג'ף ( צדאם חוסיין היה מודע לסכנות שבאסלאם הפוליטי ) . לא נעשה מעקב אחריו בשהותו בפריז טרם הגעתו לאיראן . יא . הדיווחים מהשטח שיקפו את הממסד ואת הלכי הרוח באליטה האיראנית : השאה ויועצי הארמון, הצבא והסוואק, אלה דאגו לשדר עסקים כרגיל בהעדר מגעים של ממש עם גורמי אופוזיציה ועם אלמנטים נוספים בציבור ( כולל אינטלקטואלים ואנשי אקדמיה ) , לא הייתה התייחסות להלכי הרוח האופוזיציוניים שהגיעו גם ל - 60,000 הסטודנטים האיראניים שלמדו באותה עת בארה"ב והפגינו במהלך ביקור השאה בוושינגטון בנובמבר 1977 . קיבעונות וביטחון עצמי מופרז דו"ח הביקורת ( העצמית ) של ה - NFAC מותח בקורת קשה על עצמאות גופי המודיעין והיושרה שלהם, במקרים בודדים עד כדי ציון אפשרות שאנליסטים נהגו להתאים את הערכותיהם כדי שיעלו בקנה אחד עם המדיניות . מכל מקום, ה - NFAC , בתור גוף ההערכה והתכלול כשל גם במסקנות לגבי התמונה הכללית של המשבר באיראן למרות שהיו בידו המידע והכלים לנתח, לשאול שאלות ולאכוון את האיסוף תוך כדי תנועה למחוזות אחרים בהתבסס על סתירות וחוסרים ככל שמתחוור קיומם . הדו"ח מסתיים בשתי המלצות : לחוקרים – לצאת מהקיבעון המחשבתי ומפרספציות ולבחון מחדש את הנחות היסוד של החוקרים ואת אמונותיהם . למנהלים – ליצור אווירה מפרה ותומכת לחוקרים ולעודד ניתוח ( ביקורתי ) ולא רק דווח נייטרלי ( ולכאורה עובדתי ) . המסמכים שנחשפו לאחרונה מצביעים על כך שנראה כי ביסוד המחדל המודיעיני והמדיני היו מונחים – על יסוד הערכה מופרזת של העושים במלאכה כי הם "מכירים את איראן" – קיבעון מחשבתי והתבצרות בפרספציות שהתבררו בדיעבד כמוטעות . כך, דווחים שהתריעו על מגמות אי יציבות, כגון תדמיתו המדרדרת של השאה בציבור, וצמיחת האסלאם הפוליטי, לא זכו להתייחסות הראויה בצמרת הקהילה ובממשל . החוקרים יצאו איפוא מתוך שורה של הנחות מוצא ושכנוע עצמי, לפיהן : היה צפי ברור ליציבות שלטונית לפחות עד מחצית שנות ה - 80 , כי הציבור מעריך את סמכותיותו של השאה, בייחוד לאור המשכיות ויציבות שלטונו לאורך 36 שנים, וכי במקרה הצורך השאה לא יהסס להפעיל את הצבא לדכא התנגדות אלימה . הערכה מוגזמת לעוצמתו של הצבא האיראני, ( וארה"ב שהכירה מקרוב את הצבא מאחר והשתתפה בבנייתו ) אשר צוייד במיטב הטכנולוגיה של ארה"ב, ושל שרותי הביטחון, שהביאה להערכה שלא יאפשרו צמיחת אופוזיציה יעילה . קיבעון תודעתי בדבר עליונות המערב ודרכיו : ההטפה האסלאמית מנוגדת למודרניזציה ואילו השקעות בתשתית וצמיחה כלכלית מואצת תורמת ליציבות, ואין זה סביר שאזרחי מדינה שטעמו ממנעמי המודרניזציה והטכנולוגיה המערבית יסכימו לסגת לימי הביניים . ( קיבעון זה תרם בהמשך להעדר הקניית חשיבות לעליית האסלאם הפוליטי בעיראק או בלבנון ) . תוצרי המודיעין אכן מצביעים על כך שהחוקרים לא הפנימו שהשימוש בכלים מערביים של מודרניזציה, כגון שיפור אמצעי התקשורת וההשכלה, לא בהכרח יובילו למודרניזציה מושגית וערכית, אלא ייעשה בהם שימוש להנחלת ערכי העבר והעמקת אמוציות דתיות אשר בסופו של דבר ייצרו דווקא שנאה מובנית לשאה . ( דו"ח המרכז ע' 9 ) . אשר על כן, ומתוך התנשאות מעל "האספסוף", הם הקלו ראש בריבוי הפגנות הסטודנטים בשנים אלה, בתור "רעשי רקע", עליהם המשטר יתגבר אל נכון בנקל . האשליה העצמית הפליגה עד כדי הערכה כי ההפגנות הנרחבות הן תולדה חיובית של הליברליזציה אותה ניסה השאה להטמיע והן מצביעות על הפנמה של ערכים מערביים בדבר חופש הביטוי וזכות הציבור למחות נגד השלטון ! זה היה נכון במהומות פריז ב - 1968 אך השלכת תכונה פוליטית מערבית זו על החברה האיראנית הייתה מאולצת ולא נכונה . זלזול : בהתאמה לאמור לעיל לא התקיים מעקב על ח'ומייני ששהה בנג'ף בעיראק, בין השנים 1965 ו - 1978 ושם גם פרסם את מצעו הפוליטי דתי, ואף לא בפריז לאחר שגורש מעיראק על ידי צדאם חוסיין לבקשת השאה . העדר מידע על השפעת קלטות דרשותיו של ח'ומייני שהוברחו מעיראק על ידי עולי הרגל השיעים האיראנים מאז הסכם אלגי'יר ב - 1975 . בשורה התחתונה, הדו"ח מצביע על הצורך שהמודיעין יהיה עצמאי, מקורי, בעל יושרה ולא מקובע בפרספציות מוצא, העלולות להתברר כשגויות . סיירוס וואנס – ההצלחה עם ישראל ומצרים סימאה את עיניו . צילום : ויקיפדיה .
|
|