|
|
עמוד:10
10 ירמיהו בציון של מאגנס עמדה בסתירה ליהדות המזרח-אירופית המסורתית שהייתה כור מחצבתם של האבות הפוליטיים של היישוב – גם אלה שלכאורה השתחררו ממנה – וגם לאתוס הקולקטיבי של היישוב, בשל מאפייניה האמריקניים האינדיווידואליסטיים . זהותו הרפורמית של מאגנס לא עוררה הד בקרב שומעיו ויותר מכך, נתפסה כעדות להיעדר שורשים יהודיים אותנטיים . תפיסה זו חטאה לאמת של עולמו הפנימי הדתי המורכב של מאגנס, ששילב בין ליברליזם רפורמי אמריקני ובין שמרנות קונסרבטיבית, בין אתוס נבואי מוחצן לחיפוש אישי מיוסר, ובין רציונליזם פרגמטי לעולם של רגש דתי ותפילה חשאית בקהילות חסידיות בניו יורק ובירושלים . עבור מאגנס, תפיסתו הדתית הייתה אבן התשתית ויסוד ראשון של עמדתו הפוליטית . גם כאשר הסתייג מתנועת הרפורמה ואימץ עמדות דתיות שמרניות יותר, מאגנס היה ונשאר בגרעין זהותו רב רפורמי . הוא היה גיבורו וקרבנו של האתוס החברתי-פוליטי האמריקני על דרשן-מהפכן נבואי, הנושא את דבר השם ומוכיח את העם הסוטה ומשיבו אל דרך הישר . דרך זו, לפי אמונתו של מאגנס, מכפיפה את הפוליטיקה למוסר ולצדק האלוהי . זה היה קרב אבוד, דון קישוטי כמעט, ומאגנס היה מודע לכך : שנה קודם למאורעות תרפ״ט שהניעו אותו לפעילות פוליטית גלויה, חזה מאגנס את התוחלת של המהלך הפוליטי שבו ינקוט : ׳לחפש בלהט אחר המלאוּת היהודית׳, כך כתב, ׳עם הידיעה המוקדמת שאי-אפשר למצאה ; להצטרף לתנועה הציונית הארץ-ישראלית, לחיות בארץ ישראל בידיעה שיום אחד ( היום ! ) יתברר הדבר כאשליה עקרה כמעט׳ . אך כנביא שאינו יכול לכבוש את נבואתו, מאגנס לא היה יכול להימנע ממה שנתפס אצלו כקריאה דתית לפעולה פוליטית, גם נגד כל הסיכויים . זהו סוד נחישותו הפוליטית של מאגנס ומקור כוח המשיכה של עמדתו האידיאליסטית, אך בה בעת גם זרע הכישלון במימוש תכניותיו . אמנם מאגנס, בדומה למרטין בובר, ראה בעמדה הנבואית-מוסרית את הריאליזם האמתי המרחיק ראות, אולם חוסר הנכונות של הרוב הערבי בארץ ישראל ומנהיגיו להסכים מראש לפשרות שהיו כרוכות בשיתוף פעולה פוליטי עם היישוב היהודי, אם באמצעות חלוקת הארץ אם בהסדר דו-לאומי, נעלם בסופו של דבר מעיניו . מעיד על כך למשל מפגשו עם האינטלקטואל הפלשתיני הנוצרי ח׳ליל אל-סכאכיני במלון שפרד בירושלים בימי מלחמת העולם השנייה . מאגנס מאגנס, מורד בציון , עמ׳ 68 - 69 . כל התרגומים בספר הם שלי .
|
|