|
|
עמוד:10
10 � לזכר המתרגמ ההבדלים בין תקופתנו לתקופתו . ההקבלה בין התרבות הדוכסית של לה-רושפוקו לבין המודרנה הנדמית כחסרת תרבות ניתנת לפירוש כמאמץ לתרגם את חוכמת העבר לזמננו ; מאמץ המצטייר כניסיון כן להפיח רוח חיים במעמד האצולה שנעלם בחברה המודרנית , ולהתרפק מחדש על הגינונים והנימוסים שנמחו בידי הדמוקרטיה והשוויון בין המינים . ייתכן שיוסי מצא בלה-רושפוקו מודל אישי של חיבור בין אמנויות הפוליטיקה והלחימה לבין אמנויות המחשבה והלשון . אולי ראה בו מופת של מי שהעז להמיר את חודה של החרב בחידודיה של הלשון , מתוך הכרה עמוקה בכך שהראשונה מתפרנסת על הכחדת היריב , ואילו השנייה ניזונה מנצחיותו של האני . אולי ראה בו מקבילה מודרנית למחצה למנהיגותם של מורי הדת , אשר המירו את הסמכות האלוהית בסמכותה של האמת . אולי ביקש להראות כי על החברה והפוליטיקה לפעול בשם צו השעה מתוך קשב לצו מוסרי על-זמני . ואולם יותר מכול נראה לי שדווקא המומחיות שקנה לו יוסי בחקר הפילוסופיה והקבלה היא ששירתה אותו במלאכת התרגום . שכן לימוד המחשבה הפילוסופית היהודית בימי הביניים בנוי אף הוא , ככל תרגום משובח , על פיצוח המשמעות של שפת המקור והעברתה בצורה מדויקת לשפת הנמען . רוב ההוגים היהודים , ובייחוד המיסטיקנים שבהם , תפשו את עצמם כמתרגמיו של טקסט סמכותי וסגור ללשון בהירה ובת-שיח , או כמתרגמיו של מסר אלוהי נצחי לשפת אנוש בת-חלוף . לפיכך , דומתני שגם בעבודותיו כחוקר , יוסי ראה עצמו כאחד מאותם אנשי תווך המגלים את המשמעות האצורה בטקסט עתיק ובלתי-מובן באמצעות כתיבתו מחדש בלשון מודרנית , נהירה ונגישה . נאמנותו הכפולה של המתרגם , שמחסום לשוני חוצץ בין מחשבותיו ואמונתו של הכותב לבין הכרתו והנאתו של הקורא , הייתה מוּכּרת היטב לרמב " ם . הוא קבע כי הבנת המסר היא המפתח ליעילותה של ההתמסורת הלשונית : ואני אבאר לך הכול , אחר שאזכור לך כלל אחד , והוא : שכל מי שירצה להעתיק מלשון ללשון ויכוון לתרגם המילה האחת במילה אחת וישמור גם כן סדר המאמר וסדר הדברים - יטרח מאוד , ותבוא העתקתו מסופקת
|
|