|
|
עמוד:11
הן קודם כל צורה נוספת ומובחנת של שיתוף הגוף ביצירת האמנות, צורה אשר מתקיימת לצד או במקביל לאופני הופעה אחרים של הגוף, כמו שייכות אתנית או מגדרית, גוף שמן או רזה וכדומה, וגם גוף שמופעלת עליו סימולציה של אלימות וגוף שפוגעים בו פגיעות קלות או סמליות . שני הטיפוסים האחרונים של הכללת הגוף במיצגי אמנות קדמו מן ההיבט ההיסטורי הכרונולוגי לצורה שבה אעסוק כאן, כלומר התעמרויות עצמיות חמורות בגוף . אך כפי שאטען בפרק הראשון, אין כאן השתלשלות עניינים שמתקדמת מן הקל אל הכבד או תיאור היררכי של הדברים, ואין לדעתי מעבר טבעי או הכרחי מתופעת הגוף כמצע, כמשתתף במעשה האמנות, לפרקטיקה של הפעלת אלימות על הגוף – תהא זו סימולציה של אלימות, אלימות סמלית או אלימות חמורה . יתרה מזאת, כל אחד מטיפוסי ההופעה של הגוף שהזכרתי כאן צריך להיחשב לאופן אחר וחדש של גילוי ומימוש של גשמיות באמנות . זאת משום שבשדה האמנות קיים צורך להנכיח את הגוף בכל פעם מחדש – לא רק מאחר שתמיד יש עוד טאבו או אופק שפעולה עם הגוף כאמנות מאפשרת לפרוץ, לסדוק, להשיג, אלא גם משום שאין להניח שמרגע שהתגלתה האפשרות של שיתוף הגוף בשדה האמנות, הוא נמצא שם אחת ולתמיד . ניתן אפוא לחשוב על הוויות הגוף עצמו בתרבות ובאמנות כעל מערך דיאלקטי, שנע כל העת בין גילוי להיעלמות, בין חשיפה לכיסוי . הפרקטיקה של הטלת מום קשה בגוף בחסות האמנות, שמאפיינת את מיצגי אמנות הגוף הרדיקלית, נשענת – מן ההיבט הכרונולוגי, כאמור, וכפי שאראה גם מן ההיבט המבני – על מסורת של תפיסת גוף האמן כחומר של אמנות ועל ההכרה בכך שהופעה כזו של הגוף היא אחד הצמתים המשמעותיים ביותר של ביקורת על סדרים קיימים שיש בידי האמנות . למרות זאת, היינו אף על פי שפן אחד של אמנות הגוף הרדיקלית הוא הבנתה כחוליה בתוך רצף, כחלק ממחשבה ופרקטיקה שניתן לשרטט את ההקשר שלה, יש להבין אותה כחריגה קיצונית מכל מסורת שהתקיימה באמנות לפניה . כלומר, אף על פי שניתן לראות בטרנסגרסיה של ההשחתה העצמית של הגוף תופעת קיצון שהשתרשרה מתופעת הפגיעות הסמליות בגוף, טענתי היא שהמרכיב של סכנת המוות הקונקרטית המגולם באמנות גוף רדיקלית הוא מרכיב מסדר אחר לגמרי מאלה שהכירה האמנות . נדמה לי שמוכרחים לומר שההתעללות בגוף עד כדי העמדתו בסכנת חיים, בהקשר של מעשה אמנות, היא שימוש מודע בנשק יום הדין, שנעשה בכוונת מכוון כנגד השכל הישר, הן ביחס לחוקיות של האמנות והן ביחס לכללי יסוד מוסריים . המטרה של מעשים כאלה היא הפניית תשומת הלב לעובדת העמדתם של בני אדם בסכנות של סבל ומוות, סכנות שמחוץ לשדה האמנות הן שכיחות ושגרתיות, ובעקבות כך גם קריאה לפעולה . הפעולות הנעשות במיצגי הגוף הרדיקליים – השחתה של הגוף, פגיעה בעור באופנים שונים – הן בעת ובעונה אחת מפץ בתוך תחום האמנות אבל גם חריגה רדיקלית ממנו . 11
|
|