|
|
עמוד:14
המשמר הלאומי האמריקאי פתח באש על סטודנטים של אוניברסיטת אוהיו שהפגינו נגד פלישת ארה"ב לקמבודיה, הרג ארבעה סטודנטים ופצע תשעה . ברדן, שביקש שיירו בזרועו תוך כדי המיצג, שחזר במעשה זה את השרירותיות של הפעלת האלימות על ידי הכוחות הפדרליים בקנט . חוקרת האמנות קת'י אודל ( O’Dell ) טוענת שחלק ניכר מהמיצגים שכללו פגיעה עצמית בשנות ה – 70 היו תגובה למלחמת וייטנם ובעיקר לפער הגדול בין העובדות של אירועי המלחמה, כפי שהלכו והתבררו לאזרחים, ובין מה שנאמר עליהם מטעמה של ההנהגה הפוליטית בארה"ב . אמנים כמו פטר פבלנסקי ברוסיה וטניה ברוגרה בקובה ביצעו פעולות שיש בהן פגיעה בגוף והסתכנות גופנית בהתרסה נגד המשטרים הדיקטטוריים בארצותיהם ; העבודות של ברוגרה אף עוסקות במפורש בתפקידו החברתי והפוליטי של האמן . פעולות ההרס העצמי של ג'ינה פיין ביטאו עמדה פמיניסטית, למשל במחאה על אופני הייצוג של נשים במסורת האמנות המערבית, שנעו סביב מושגים כמו חינניות, חסד וארוטיות . עוד דוגמה להתנגדות לסדרים הנורמטיביים היא הניתוחים הרבים שעברה אורלן בפניה, כמעשה של חתרנות נגד עריצותם של ציוויי התרבות המערבית בנוגע לסטנדרטים של יופי נשי . האמן האמריקאי דיוויד ווינארוביץ ( Wojnarowicz ) נראה בתצלום כששפתיו תפורות זו לזו . הוא עשה זאת כפעולת התנגדות למדיניות המשתיקה של הממשל הפדרלי בארה"ב כלפי חולי איידס . בעצם ההשחתה והפגיעה בעור גופם, כל אמני הגוף הרדיקלים פועלים נגד נורמות רווחות של סובייקטיביות, זהות עצמית ויחסי הגומלין בין פנים הגוף לפני השטח שלו . חבלה בעור מול קהל כמעשה של אמנות היא חילול של המבנה הגשטלטי המיוחס לגוף, של הבנתו כמערך הרמטי המאפשר ללכלוכים ולסירחונות שלו להישאר בפנים ומבטיח מפגש נקי עם העולם . כפי שאראה בפרק הראשון, האלימות האופיינית למיצגים הרדיקליים מאזכרת במידה רבה מסגרות ייחוס שונות שבתוכן ניתנת לגיטימציה חברתית לאלימות . מדובר, למשל, במסגרות דתיות, שבטיות, שמאניסטיות, פאקיריות, רפואיות, מדעיות וסאדו – מזוכיסטיות, שהמשותף לכולן הוא שהן כוללות הפעלה של אלימות על הגוף . מסגרות אלו יוצרות תאים לגיטימיים להתקיימותם של מעשים אלימים, היינו עושות מקום לאלימות ומאפשרות נורמליזציה שלה בתוך המבנים החברתיים הקיימים . כאשר האמנות מחקה ומאמצת את הפרקטיקות האלימות האלו, כפי שעושה אמנות הגוף הרדיקלית, האלימות שהתרחשה "במקומה" בתוך מסגרות הייחוס שהזכרתי נעשית שוב בלתי לגיטימית ועל כן מעוררת שאלות והתנגדויות, כפי שתיארתי בתחילה . אבל, כפי שאראה בפרק השלישי, ה"אי – לגיטימיות" היא אחד הכלים העיקריים שבידי אמני הגוף הרדיקלים . זאת שכן במעשיהם הם חורגים שוב ושוב באופן קיצוני ממה שמוסכם ונחשב סביר ומכריחים את הצופים לאתגר את מושגי הצדק והמוסר המקובלים . 14
|
|