|
|
עמוד:12
המחקר הזה כולו הוא ניסיון להבין הן את האופנים שבהם אמנות גוף רדיקלית משתייכת למסורות שקדמו לה והן את חריגתה ממסורות אלה, אך הוא מתנהל, כאמור, מתוך הכרה בחוסר האפשרות העקרוני לאינטגרציה של הפרקטיקות שלה . זוהי בדיוק המשמעות של היותה בראש ובראשונה פוליטית ; העובדה שמצד קוטב הקריאה והתפיסה שלה מתקבלים אפקטים שבמידה רבה מתנגדים להכלה ולהסדרה, שמרכיבים שלה קשים מאוד לעיכול, לשיכוך ולנרמול . ההתעקשות להסביר את האלימות המהותית לפרקטיקה זו מחייבת להבין אותה כזירה של מאבק . האפשרות שהיא פותחת "להתאבד" על המסרים הביקורתיים שלה כרוכה בהבנה של הכוח המניע אותה, היינו מחויבותה החברתית – פוליטית והעמדה האקטיביסטית המגולמת בה . באחד המאמרים שפותחים את קטלוג המיצג של מרינה אברמוביץ' The Artist Is Present , שליווה את תערוכתה שהתקיימה ב – 2010 במשך 3 חודשים במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, מזכיר האסתטיקן הנודע ארתור דנטו ( Danto ) את העובדה הידועה שחלק מהתיאורים החזקים ביותר של ייסורים פיזיים באמנות נוצרו בתקופה 7 יצאה הוראה להדגיששל רפורמציית – הנגד, לשם חיזוק האמונה . מועידת טרנט את האפקט הריאליסטי של הזוועה, הברוטליות והייסורים בתיאורי המרטידיומים של הקדושים הנוצרים, זאת במטרה לפנות אל רגשות הצופים, לעורר את האמפתיה שלהם כלפי הקורבן ולחזק כך את אמונתם הקתולית . מיד אחר כך, בהתייחסות אל מיצגים של אמנות גוף רדיקלית כמו שפתי תומס ( Lips of Thomas ) של מרינה אברמוביץ', אשר בו, בין היתר, חרטה האמנית בסכין על בטנה, הצליפה בעצמה עד זוב דם ונשכבה עירומה על מצע של קרח, אומר דנטו : הפסיכולוגיה של האמפתיה, שאותה הבינו היטב משתתפי הוועידה, הייתה להשתמש בתיאורי הסבל כדרך ליצור קשר בין הצופה לקורבן [ . . . ] הקתוליות הבינה אז שבכוחם של הדימויים לשמר את האמונה . מיצב כמו שפתי תומס לא נוצר למטרה כזו . מטרתו היא להנכיח במציאות את כוחם של הדימויים ולייצר קשר בין קהל הצופים לאמנית, באמצעות אמנות שמשתמשת בגוף האמיתי כאמצעי . ברור, אם כן, שהאמנית 7 ועידה של ראשי הכנסיה הקתולית שהתכנסה כמה פעמים בשנים 1545 - 1563 במטרה להציל את הכנסייה הקתולית ואת מוסד האפיפיורות, שהרפורמציה פגעה בהם מאוד . הוועידה קבעה שורה של רפורמות ותקנות במטרה לעצור את התפשטות הפרוטסטנטיות ולחזק את האמונה הקתולית . 12
|
|