|
|
עמוד:9
אינה באמצעות תוכן מוסרי ספציפי אלא על ידי יצירת סיטואציה קיצונית, שעצם התרחשותה מול עיני הצופה מדרבנת אותו להיות מודע לכך שנדרשת ממנו הכרעה מוסרית כלשהי אל מול הפעלה של אלימות קשה בצורה שנראית שרירותית לחלוטין . אמני הגוף הרדיקלים אינם מספקים לצופים הנחיה לשיפוט מוסרי מסוים או ראוי אלא מכוונים לשימור ההתנגדות וההתקוממות שפעולות מסוג זה מעוררות בנו, כמו דורשים מאיתנו להשתהות אצל רבדיו השונים של המצב הבלתי נסבל שהן מציבות בפנינו . אם כך, אומר כבר עכשיו שהתשובה הטובה ביותר שתהיה בידי לשאלה "למה הם עושים את זה לעצמם ? " קשורה לכך שהמניע הקריטי לפעולות האלה הוא השכנוע העמוק של חלק גדול מאמני ומאמניות הגוף הרדיקלים, וגם של חלק מהפרשנויות העוסקות בנושא, בכך שהפעולות במיצגים הן מעשה אקטיביסטי אשר נועד לשבש את הסדרים הקיימים של חיינו החברתיים - אקטיביסטי לא כפועל יוצא של דוֹגְמה מוסרית מוסדרת אלא כביטוי של הכרה שיכולה להיוולד מתוך עצם האפשרות של שיבוש הסדר המוסרי והכורח לחשוב בצורה עצמאית שמתעורר מולו . הצגת העצמי במיצגים הרדיקליים כמוזיאון של זוועה, שמסמנת את סכנת חיסולו של הגוף, היא למעשה חיקוי והדהוד של רבדים קשים ומוכרים של המציאות החברתית והפוליטית שבתוכה אנו חיים . האקט המימטי שמתקיים בפעולות הללו ביחס למרכיבים של המציאות - אלימות, סבל, כאב, ההנכחה המוחשית של האפשרות למות - כשהוא מתקיים כמעשה של אמנות יש בכוחו לעכב ולעצור אותנו, להביא לידי רפלקסיה ולפעמים אף לידי פעולה . זאת לעומת העובדה שבמציאות עצמה, במקרים רבים מדי, אלימות, כאב ומוות אינם מסוגלים לעשות זאת . על מעשי הזוועה המתרחשים במציאות החיים שלנו לרוב אנחנו מעבירים עמוד או ערוץ או אתר, אבל כשהדברים האלה מתרחשים במעבדה של האמנות, לפחות אנחנו שואלים "למה הם עושים את זה לעצמם" . ולמעשה, כפי שתיארתי, בדרך כלל שום תשובה אינה מניחה את דעתנו או משכנעת אותנו לגמרי שיש הצדקה למעשים כאלה . ייתכן שרוב האנשים שייתקלו במידע על הפעולות המאפיינות את מיצגי אמנות הגוף הרדיקלית יעצרו כאן, היינו מבלי שדעתם תנוח מטווח התשובות האפשריות ששמעו בשיעור או בשיחה שעסקו בנושא זה, ולא יוטרדו יותר מדי מהתקיימותם של מעשים כאלה באמנות . במוחם של אחרים לא מעטים, אני מאמינה, תמשכנה לנקר שאלות כמו : מה מאפשר לאמנות לארח פעולות ברוטליות כאלה ? מדוע מתקבלות פעולות אלה כאמנות ? האם אמנות היא התחום היחיד המאפשר במסגרתו את קיומן של אלימות, פגיעה עצמית וסכנת מוות, או שבמציאויות החיים והתרבויות השונות משובצים תאים "לגיטימיים" אחרים למעשי אלימות ? בראותנו אדם הפוגע בעצמו באופן חמור במיצג של אמנות, האם אפשר לפטור אותו כחולה נפש ? האם בכוונתם של האמנים להכנס אִתי, הצופה, לדיאלוג דרך מעשיהם אלה ? האם בכוחם של המעשים 9
|
|