|
|
עמוד:14
החלק השני של הספר עוסק בעבודתה ובהמלצותיה של הוועדה הציבורית בראשות השופט גולדברג במהלך השנים 2007 ‑ 2008 . הכרעת המדיניות שקדמה למינוי הוועדה היתה שנדרש פתרון מערכתי וכללי וכי בהיעדרו תוחרף הבעיה עד שייתכן שתהפוך לבלתי ‑ פתירה . בסיום עבודתה של ועדת גולדברג ניכרה אופטימיות בקרב הציבור הבדואי, בעיקר נוכח המלצות הוועדה בתחום התכנון והסדרת ההתיישבות שתמציתן היא שינוי משמעותי במדיניות התכנון והצעה כי, ככלל, ייעשה מאמץ להכיר בהתיישבות הבדואית במקומה . עם זאת, רבו המחלוקות על ההסכמות, אף בתוך הוועדה עצמה ובתוך משרדי הממשלה, דבר שהוביל בהמשך להקמת ועדות וצוותים נוספים . בחלק זה נעסוק בניתוח המלצות דוח גולדברג, אשר בראייה היסטורית דומה שיש בהן משום בסיס לכל הסדר עתידי . החלקים השלישי והרביעי של הספר עוסקים בתהליכים הפנים ממשלתיים שלאחר דוח גולדברג : תחילה דוח הוועדה שמינתה הממשלה לצורך "יישום" הדוח ( צוות היישום המכונה "דוח פראוור" ) , ולאחר מכן בתהליכים שהובילו להחלטת הממשלה מחודש ספטמבר ,2011 שבמסגרתה נכלל הסדר מפורט ומהלכים ליישומו . בפרקים אלה ניתן להתחיל להבין את התהליך הפוליטי המרתק שליווה את התהליכים המקצועיים ואת השפעת הקמפיינים הציבוריים שנוהלו . מבחינת ניתוח ההסדרים שגובשו, נצביע על כך כי בדוח פראוור נכללו המלצות שהיוו נסיגה, בעיני הבדואים, מדוח גולדברג בתחום ההתיישבות ואילו בהחלטת הממשלה נקבעה נסיגה משמעותית מהמלצות דוח פראוור בהיבטי הקרקע . בעיני הבדואים מדובר היה בהסדר מפלה הצבוע בטעמי ביטחון ואילו בעיני מבקרי ההסדר מימין מדובר היה בהסדר נוסף המוטה לטובת הבדואים . החלקים החמישי והשישי, שמהווים למעשה את מרכזו של הספר, 14 אליעד וינשל
|
|