|
|
עמוד:12
של היהדות ההלכתית - שפת התלמוד . הרגע ההוא, של מפגש בלתי אמצעי עם מסכת סנהדרין, כשווה בין שווים, בורה בין בורים, הפך לרגע משמעותי . זהו הרגע שבו הבנתי באופן עמוק כמה תובנות שעיצבו את כל מסלול חיי : אני לא פמיניסטית ודתייה כפי שחשבתי עד אז, אלא פמיניסטית ‑ דתייה : מי שהתפיסה הפמיניסטית שלה תיקשר באופן עמוק ומשמעותי לזהות הדתית שלה . הבנתי שאני אוהבת ללמוד תורה ורוצה להשקיע בה את זמני ומרצי, ועד כמה חשוב לי להרגיש בת בית בעולם התורה . לא אורחת, לא תלמידה סוג ב' . מתוך אותו לימוד משותף יצאתי אל המסע הפרטי שלי כאישה דתייה, שומרת מצוות ופמיניסטית . בתחילת המסע הרגשתי מאוד בודדה . אף על פי שבאותה עת בהחלט היתה פעילות פמיניסטית דתית ענפה בישראל, הרגשתי שאין לי שום קשר אליה . שהיא זרה לי . חודשים ספורים לאחר מכן החלטתי לשנות את תחום לימודי, ולהתמקד בפילוסופיה יהודית . באותה עת גם הזדמנו לשמחת בת ‑ מצווה משפחתית בירוחם . אז שמעתי לראשונה על האפשרות של עלייה לתורה במסגרת הלכתית בתפילת נשים . כששאלו אותי לפני שבת האם אהיה מעוניינת לעלות לתורה, מאוד חששתי, אך גם התרגשתי מגודל ההזדמנות . ספק קל התגנב ללבי : האם אעשה זאת בשביל להוכיח לעצמי ש"הנה אני יכולה", או משום שהמעמד עצמו הוא משמעותי בעיני כאדם דתי ? האם אבחר לספר על כך להורי ולמשפחתי ? במהלך הקריאה ראיתי כיצד ילדה צעירה אוחזת באצבע הקורא, עוברת איתה על הקלף, וקולה המתוק קורא במנגינה מסתלסלת את פרשת בראשית . לראשונה בחיי ראיתי מקרוב כיצד נראה הטקס שעד אז צפיתי בו מבעד לפרגוד, בעניין הולך ופוחת, ובמאמץ כביר לעקוב אחרי המילים . מתברר שיש בעלת קורא, ויש מי שעולה ומברכת, ויש מי שאוחזת בחומש ומוודאת שאין טעויות בקריאה . יש מגביהה ויש גוללת . ואז, כשנעמדתי מול הקלף ובידי הבד 12 הדתיות החדשות
|
|