|
|
עמוד:45
ניסן תשע"ט / גיליון 83 / מבט מל"מ / 45 המרד הערבי הגדול : קו פרשת המים בתולדות העם הפלסטיני / חגי ארליך העילית הוותיקה, שכוננה, עוד באפריל ,1936 "ועד ערבי עליון" . הוועד הורכב מראשי האליטה, בהם ג'מאל אל - חוסייני, ראע'ב נשאשיבי וחוסיין אל - חאלדי ; מנהיג "אל - אסתקלאל" עוני עבד אל - האדי ; וכמובן המופתי, ראש המועצה האסלאמית העליונה, אמין אל - חוסייני . גם שלב זה הסתיים ללא תוצאות בשל דחייתה החד - משמעית של העילית הפלסטינית את תוכנית החלוקה שהציעה ועדת פיל . עתה החל השלב השלישי, בו פרצו השכבות העממיות לזירה . הוא החל בספטמבר ,1937 בעקבות ההתנקשות בחיי הנציב הבריטי של מחוז הגליל, לואיס אנדרוס, בידי לוחמים פלסטינים . מאז ועד תום המרד הנהיגו אותו בעיקר חבורות הלוחמים הכפריות, "הכנופיות" בעגה הציונית . חלק מראשי חבורות הלוחמים הפלסטיניות ודרג הביניים של מפקדיהן היו בוגרי רשת החינוך הכפרית שהוזכרה . בעלי השכלה מינימלית, מתוסכלים ומושפלים כפליטים בשולי הערים במישור החוף, הייתה אוזנם של עקורים אלה כרויה לדבריהם של שייח'ים אסלאמיים לוחמניים . עם אלה שהטיפו לתחייה פוליטית של האסלאם נמנו, למשל, השייח' עִז אל - דין אל - קַסַאם, סורי שלמד באל - אזהר ובחוגי הצעירים המוסלמים במצרים . במסגד בחיפה הוא הטיף לפעול באלימות נגד אויבי האסלאם, ובעצמו עבר לאזור ג'נין והנהיג במשך כשלושה שבועות חוליות גרילה, עד שנהרג בכדורי הבריטים בנובמבר 1935 . לאחר פרוץ המרד נהפך השייח' הלוחמני לסמל . רבים ממאמיניו בני הכפרים חזרו בתוך כך לבתיהם, והיו בין מארגני חבורות הלוחמים . השלב הדיפלומטי ופריצת השכבות העממיות לזירה אחרי שהשתלטו על הנהגת המרד, באותו ספטמבר, מנהיגי החבורות הלוחמות הקנו לו גוון עממי - פלסטיני ואסלאמי - פוליטי . המרד היה בעיניהם, במידה לא מבוטלת, גם לנקמת הכפר והשכבות העממיות, הן במשכילי האפנדיה, והן במיוחסי העילית . הם כפו על העירוניים להסיר את תרבושיהם ולחבוש את הכאפייה של הפלאחים . בתוך כך נלחמו והרגו ביהודים ( המספרים אינם מדויקים, קרוב ל - 500 איש ) ; בבריטים ( אומדן של בין 50 ל - 200 ) ; ויותר מכול חיסלו את יריביהם מבית . ההערכות נעות בין 3,000 הרוגים פלסטינים ל - 5,000 ויותר . משתם המרד הגדול, לא נותרו לעם הפלסטיני בארצו לא עילית מסורתית בעלת יכולת פעולה ולא מעמד ביניים משכיל ובטוח בעצמו, המסוגל להתארגן ולהנהיג . השנים 1936 – 1939 סערו במרחב הערבי כולו . אבל במצרים, בעיראק ובסוריה השכילה העילית המאורגנת, יחד עם הבריטים והצרפתים, להתמודד ולו זמנית עם מעמד הביניים התוסס, עד שנפלה בפני קציניו בשנות ה - 50 . אותן שנים חוו הפלסטינים זעזוע כולל, הרס הפוליטיקה הישנה והרס ניצני הפוליטיקה החדשה . השכבה המשכילה הציתה את המרד, הדור הוותיק וחסר הגיבוש המודרני קרס, ושכבות המצוקה התקוממו, הרסו והתנקמו . העילית הפלסטינית הוותיקה לא התאוששה עד היום . כל ניסיונות ראשי המשפחות ההן לשוב ולהנהיג את העניין הפלסטיני עלו בתוהו . זאת בעיקר בשל הימורו הנמהר של המופתי על אדולף היטלר, לעת מלחמת העולם השנייה . מעמד הביניים הפלסטיני המשכיל התאושש פוליטית רק עם הקמת אש"ף בשנות ה - 60 . גם הוא טרם סיפק מנהיגות גואלת לעניין הלאומי . פה ושם נכתבת ביקורת עצמית על ההנהגות של 1936 – 1939 , אך עדיין הנרטיב השולט הוא של קורבנות, האשמת הבריטים והציונים . במלאת 100 שנה להצהרת בלפור אבו מאזן אף ביקש לתבוע את בריטניה לדין . גם השכבות העממיות הפלסטיניות שבו לזירה הפוליטית בעיקר עם האינתיפאדות משנות ה - 80 והקמת חמאס . למרבה הטרגדיה, הקרע בין אגפי העם הפלסטיני ורבדיו רק החליף צורות, אך נשאר מהרבה בחינות מורשת המערבולת של אותם ימים . לפלסטינים עוד אין מדינה, ולא רק באשמת זולתם . הזיית הכל שלנו, שלילת פשרה על הארץ, אי - הכרה בזכויות לאומיות של היהודים ותהליכי ההרס העצמי הפלסטיני - עדיין נמשכים . משתם המרד הגדול, לא נותרו לעם הפלסטיני בארצו לא עילית מסורתית בעלת יכולת פעולה ולא מעמד ביניים משכיל ובטוח בעצמו, המסוגל להתארגן ולהנהיג . אותן שנים חוו הפלסטינים זעזוע כולל, הרס הפוליטיקה הישנה והרס ניצני הפוליטיקה החדשה . אמין אל חוסייני
|
|