|
|
עמוד:43
המשך בעמוד הבא ניסן תשע"ט / גיליון 83 / מבט מל"מ / 43 מהצהרת בלפור . באוזניים ערביות, ההצהרה נשמעה קצת אחרת מאשר בעברית או באנגלית : היא הוכתרה "הבטחת בלפור", ולא סתם הצהרה ; והמונח החמקמק למדי "בית לאומי" תורגם "ווטן קוומי" - מולדת לאומית, תוך שימוש בשתי המילים שתיארו לאומיות מתחדשת באוצר המלים של הערבית המודרנית . הדרישה שהבריטים ייסוגו במוצהר וללא תנאי הייתה הזיה הרת גורל . לו קמה בפלסטינה - ארץ ישראל אותה מערכת כל - ארצית, מושתתת על פוליטיקה ייצוגית, לו היה נערך מפקד תושבים, מתקיימות בחירות וקמים גופים מפלגתיים מודרניים, אולי הייתה ההיסטוריה מתגלגלת אחרת . אך לא כך היה . ההתעקשות על שלילת הכרה בקיום לאומי יהודי הותירה על כנה את הפוליטיקה החמולתית בציבור הפלסטיני . לא מוסדות פוליטיים חדשים, אלא "מועצה מוסלמית עליונה" מסורתית, בראשות חכם הלכה כביכול, המופתי הגדול, אמין אל - חוסייני . ההתעקשות הותירה מנהיגות מסורתית ואופוזיציה מסורתית ; מערכת שמחזרה פיצולים ורק העצימה קנאות, יריבויות ושנאות, חלקן עוד מהימים שקדמו לנביא מוחמד . שלוש שכבות בחברה פלסטינית כשהחל המזרח התיכון לסעור מהזווית של העתיד להתרחש עם פרוץ המרד ב - 1936 , ניתן להבחין בשלוש שכבות בציבור הפלסטיני . הראשונה, העילית, הנכבדים, אל - אעיאן . כמה עשרות משפחות שהשתלבו עוד בממסד העות'מאני, והיו בחלקן בעלות ייחוס אסלאמי - ערבי . רוב בניהן היו בעלי קרקעות בכפר, אך ישבו בערים . עילית זאת צלחה בצורה חלקה את המעבר מהמערכת הע'ותמאנית לזאת המנדטורית, שלא חייב אותם להשתנות . אחיזתם בחברה ובכלכלה נשארה בעינה . הפוליטיקה שלה הייתה חמולתית מחנאית . קו ההפרדה בפוליטיקה הזאת עבר בין מחנה החוסיינים, ששלט ב"מועצה המוסלמית העליונה", לבין מחנה הנשאשיבים, שכוחו היה רב יותר בעיריות, כולל משותפות עם יהודים . אמין אל - חוסיני, המופתי הגדול, קיבל את משכורתו מהבריטים . הוא בנה את כוחו בעיקר על בסיס ליבוי המאבק ביהודים - בסיסמאות על הגנת ירושלים מפני מזימות הציונים, תוך קבלת גיבוי מארצות ערב והאסלאם . שכבה שנייה הייתה מעמד ביניים בצמיחה . משכילים חדשים, או בעגת הימים ההם, "אפנדיה" ( בעגה הציונית, רווח בטעות המונח אפנדי ככינוי לנכבדי האליטה ) . זו קבוצה הולכת ומתרחבת של צעירים, שלמדו בבתי הספר התיכונים של ירושלים, שכם ויפו, וחלקם גם השתלמו בביירות, קהיר או בגדד . משענתם הכלכלית הייתה מקצועיות בשפה הערבית, ומשנתם הרעיונית הייתה פאן - ערבית ביסודה . בעוד ירושלים הייתה בירת החמולתיות, מרכזם של המשכילים היה בשכם, למשל בחדר המורים של מכללת אל - נג'אח . האפנדים המשכילים ניסו כוחם גם בהקמת מפלגה מודרנית, "אל - אסתקלאל" שקמה רשמית ב - 1932 . אנשי "אל - אסתקלאל", בהם עוני עבד אל - האדי, אכרם זעייתר, עיזת דרווזה וקדרי טוקאן, ראו עצמם ממשיכי דרכם של חלוצי הפאן - ערביות, וביקשו לראות בפלסטינה חלק מסוריה רבתי . הם הקימו סניפים בכל הארץ ועמלו להפוך את סדר הקדימות הפלסטיני על פיו : לא עוד שיתוף פעולה עקיף עם השלטון הבריטי בארץ ישראל כדי למגר את הציונות, אלא ראשית לכל מאבק בבריטניה, המעצמה שפיצלה את הערביות . פאוזי אל - קאוקג'י ההתעקשות על שלילת הכרה בקיום לאומי יהודי הותירה על כנה את הפוליטיקה החמולתית בציבור הפלסטיני . לא מוסדות פוליטיים חדשים, אלא "מועצה מוסלמית עליונה" מסורתית, בראשות חכם הלכה כביכול, המופתי הגדול, אמין אל - חוסייני .
|
|