|
|
עמוד:21
ניסן תשע"ט / גיליון 83 / מבט מל"מ / 21 האם אפשר למגר, לעקור, לנצח, לחסל, לגדוע, להכריע, להצמית את הטרור הפלסטיני / חיים מנור כך לדוגמא, נעשה שימוש נרחב בכלי המעצרים המנהליים . הסמכות לחתימה על צו מעצר מנהלי נתונה הייתה בידי המושל הצבאי והוא הושת באופן רחב על עצורים שנחשדו בפעילות טרור, אולם לא הודו בחקירתם . צו המעצר היה לחצי שנה עם אפשרות להארכה . התהליך היה פשוט ומהיר מאוד . רכז השב"כ העביר בקשה למעצר מנהלי אל המושל הצבאי, עם פראפרזה כללית על החשוד . המושל היה חותם על הצו ללא יעוץ משפטי או הליך משפטי אחר, והאיש היה נעצר לחצי שנה . לקראת תום תקופת הצו התקיימה ישיבה אצל המושל הצבאי, בהשתתפות רכז השב"כ ובה הוחלט על הארכת הצו או ביטולו בהתאם להמלצת השב"כ . מהר, חזק ולא אלגנטי כלי נוסף היה צו גירוש מהשטחים . בכלי זה נעשה שימוש רב במקרים בהם צו המעצר המנהלי הסתיים ולא ניתן היה להאריכו . עשרות אנשים שנחשדו כמחבלים גורשו דרך גשרי הירדן או באמצעות הובלתם לשטח ירדן באמצעים אחרים . צווי גירוש הופעלו גם נגד פעילים פוליטיים, מוכתרים וראשי עיריות, שפעילותם נתפשה כחתרנית או שמהשטח עליו היו אחראים יצאה פעילות טרור . גם כאן התהליך היה מהיר כמעט ללא ייעוץ משפטי . פער הזמן בין ההחלטה לביצוע היה כמעט אפסי . דוגמא לשימוש בתקנות ההגנה הללו מופיעה בספר זיכרונות שכתב שאול גבעולי, שהיה מושל שכם בשנים הראשונות אחרי 1967 . בספר הוא כותב על בית ספר בשכם ממנו נזרקו אבנים באופן קבוע על סיורי מג"ב . בית הספר נסגר מספר פעמים בצו של המושל אולם זריקות האבנים לא נפסקו . בשלב מסוים הוא נפגש עם מנהלת בית הספר ודרש ממנה לדאוג להפסקת יידויי האבנים . המנהלת השיבה "בחוצפה" : "זה לא תפקידנו . אנחנו לא משטרה ! לך יש משטרה . זה תפקידך ! אל תטריד אותנו . אסור לך להיכנס לבית הספר ועליך לעזוב מייד את המקום" . באותו לילה נעצרה המנהלת ולמחרת בבוקר היא גורשה דרך גשר דמיה לירדן . כאשר יידויי האבנים לא נפסקו גם לאחר גירוש המנהלת, הורה שר הביטחון, משה דיין, להוציא צו תפיסה של בית הספר ולהפכו לשטח צבאי הנדרש לצורך מחסני חירום . נגמ"שים נכנסו לבית הספר והשתמשו בכיתות הלימוד כמחסנים . כלי נוסף שנעשה בו שימוש, מכוח אותן תקנות, היה פיצוץ בתים של מחבלים . גם במקרה זה התהליך היה מהיר וסמוך מאוד למעצר של המחבל . דוגמא אחת מני רבות היא פיצוץ בית מפואר של איש עסקים עתיר הון, ממשפחת שקעה בשכם, לאחר שבנו נעצר באשמת זריקת בקבוק תבערה . הפעולות הללו התקיימו בנוסף לאלפי מעצרים של מחבלים, שהתבצעו על ידי השב"כ ומנעו פיגועים קשים . במסגרת ניסיון לאתר מחבלים הוטל עוצר על ישובים שלמים, מהם יצאו, לכאורה, מחבלים או בוצעו פיגועים . כאלה קרו הרבה ביישובי גב ההר שתושביהם שימשו כמורי דרך למקום מסתור למחבלים . כמעט ללא מעורבות משפטית הדוגמאות המובאות לעיל הן עדות לכך שהכלים בהם נעשה שימוש לסיכול טרור ופעילות לאומנית היו זמינים והשימוש בהם נעשה בתהליכי קבלת החלטות קצרים, כמעט בלי מעורבות משפטית . לקראת תחילת שנות ה - 70 , ניתן היה לומר כי רמת הטרור ירדה באופן משמעותי והוא נשמר על "אש קטנה", בהתאם לרוח הציטטה של שלמה גזית שלעיל . ובכל זאת, לא ניתן לומר כי הטרור מוגר, נוצח, חוסל, נגדע, נעקר או הוצמת לחלוטין . הוא נשמר על אש קטנה אבל המשיך לבעבע ולרחוש מתחת לפני השטח . ארגוני הטרור למדו והפיקו לקחים, ושינו בהתאמה את שיטות הפעולה שלהם . בשום תקופה שלאחר מכן ועד ימינו אלה לא היה מצב שניתן היה לומר, כי הטרור חוסל ושניתן לנוח על זרי דפנה ולומר כי עבודתם של כוחות הביטחון ובראשם השב"כ הסתיימה . הטענה שאפשר למגר את הטרור אין לה על מה לסמוך . כפי שתואר לעיל בקצרה, בשנים הראשונות אחרי 1967 לא היו כמעט מגבלות לשימוש בכוח, לא הייתה מערכת משפטית מגבילה, לא הייתה מערכת בינלאומית לוחצת ולא הייתה תקשורת מתריעה . אפשר בהחלט לומר על התקופה הזו כי כוחות הביטחון פעלו "בלי בג"ץ ובלי בצלם" . ולמרות זאת הטרור לא חוסל ! ! הנחת היסוד שקבע שלמה גזית לפיה לא ניתן למגר את הטרור מבלי לטפל בשורשי הבעיה הייתה ותהיה שרירה וקיימת לעד . מדינת ישראל יכולה להמציא כל הזמן פטנטים חדשים – סגרים, כתרים, בריקדות, גדרות, חומות, גירוש משפחות מחבלים, מניעת כספים ועוד . בפועל זה לא ממגר את הטרור לחלוטין . אפשר לטפל בטרור באופן נקודתי אבל לא מעבר לכך . לכן, כדאי להסתגל למחשבה שבהעדר טיפול מדיני בבעיות השורש ( ולא נראה כזה באופק ) נצטרך להמשיך לחיות עם טרור עוד הרבה שנים . את האמת הזו צריך להגיד לעם ללא כחל וסרק ומבלי לפתח פנטזיות ואשליות . מדינת ישראל יכולה להמציא כל הזמן פטנטים חדשים – סגרים, כתרים, בריקדות, גדרות, חומות, גירוש משפחות מחבלים, מניעת כספים ועוד . בפועל זה לא ממגר את הטרור לחלוטין . שלמה גזית – צילום : ארכיון המל"מ
|
|