|
|
עמוד:13
הבית וה'חדר' 13 'לא אכפת לי ! ' היא נחלצה מאחיזתה של אשת החייל ויצאה מן החדר . חצי שעה לאחר מכן חזרה, זורחת כולה . 'אבא שלו גוי נהדר', אמרה . 'הוא יצא החוצה, הכניס הביתה את הבן הרוצח שלו, הוציא את החגורה ונתן לו מנה' . 'באמת גוי טוב', העירה אשת החייל בהערכה . בחצר שלנו היתה תמיד איזו ערמה של בולי עץ, שהיו שייכים לאחת המשפחות שהתכוונה לבקע אותם לעצי הסקה . זה היה מקום הכינוס שלנו בערבי הקיץ . כאן היינו מחליפים סיפורים ( לא פעם מעשיות שהמצאנו בעצמנו ) או דנים בכל מיני עניינים . הנושא המרכזי בדיונים האלה היה חיילי שני הגדודים שהיו מוצבים בעירנו . התבונַנו הרבה בחיילים האלה וידענו לזהות את מפקדיהם, הקצינים והחוגרים כאחד, לפי מספר הכוכבים או הפסים על כותפותיהם . הכרנו גם את הגנרלים והקולונלים שלהם בשמם וגם כמה מרבי - הסרנים והסרנים . אימוניהם החשובים אמנם נערכו הרחק מ'חצר אבנר', אבל זה לא שינה דבר . אם נערכו האימונים ביום שבת, כשהיינו חופשיים מלימודים — ולמרבה המזל כך היה בדרך כלל — היו רבים מאתנו הולכים לראותם, וגם אני הצטרפתי תמיד . תרועת החצוצרות, הלמות התופים, נגינת התזמורת, רקיעתם הקצובה של אלפי רגליים, ברק טורי הכידונים, המדים האדומים או הכחולים, המפקד הרוכב על סוסו, שירתם הנמרצת של החיילים בדרכם לשוב אל הקסרקטין — כל זה הילך עליי קסם רב . אין צורך לומר שפעמים רבות שיחקנו בחיילים, אבל לעתים קרובות יותר שיחקנו ב'ארנבות', משחק ספירה שבו מדקלמים מילים חסרות משמעות, בדומה ל'אֶן - דֶן - די - נוֹ' . לפעמים היינו משחקים במלחמה, ואת שמות הצדדים הלוחמים לקחנו מן התנ"ך . מפעם לפעם היתה לנו גם 'מלחמה' אמתית עם נערי הרחוב הסמוך . אני נחשבתי לאחד הנערים החזקים ב'חצר אבנר' ולאחת הדמויות הבולטות . הייתי בנוי היטב, כתפיי רחבות, פי קטן והדוק כמו של אמי, אפי מחוטב ועיניי שחורות וגדולות . בשום פנים לא הייתי יושב - בית, ולא נעדרתי מידה של כוח מגנטי . יום אחד, אני זוכר, נתנה אמי שטיפה הגונה לאישה נשואה צעירה, לאחר שתפסה אותה מפלרטטת עם בחור שאינו בעלה בפרוזדור האפל . כמה דקות לאחר מכן נכנסה הצעירה וביקשה מאימא שלא תספר לבעלה .
|
|