חלק א הבית וה'חדר'

עמוד:11

הבית וה'חדר' 11 פרק 2 גרנו במרתף עמוק, בחדר גדול, אפלולי, יחד עם שלוש משפחות אחרות . כל משפחה השתכנה באחת הפינות והשתלטה על שטח גדול ככל יכולתה . מריבות אלימות היו עניין של יום ביומו, ושאלת מרחב הרצפה היתה סלע המחלוקת תמיד . תנור הלבנים הענקי שבו בישלו שלוש עקרות הבית את ארוחת הערב היה גם הוא מקור שופע לסכסוכים . קטטות על סירים היו נפוצות וסוערות לא פחות מן המריבות הקשורות בילדים . מן השכנים שלנו לחדר אני זוכר היטב את כורך הספרים וחייל זקן בדימוס שתיקן מעילי עור כבשים למחייתו . זיכרונותי מן הבית ספוגים ריח עור כבשים ודבק, ומראם של שני ברגי עץ זקופים ( ה'מכונה' של הכורך ) . החייל סיים את שירותו הצבאי שנים לפני כן, ואף על פי כן עדיין לבש מדים — מעיל שחור מהוה שכפתורי פליז חדשים מעטרים אותו, ומעיל עליון בלה מאריג אפור גס . הוא עדיין היה מגלח את סנטרו וגידל פאות לחיים אפורות ואדירות . הגילוח הוא אחד החטאים החמורים ביותר בדתנו, אבל משום מה התעלמו כולם מן האיסור הזה כשמדובר באדם שאולץ לקיים אותו בכפייה כשהיה בצבא . חוץ מן הגילוח היה הפרוון, או חייט עור הכבשים, יהודי ירא שמים . הוא היה טוב אליי מאוד ולכן לא חששתי מפאות לחייו הצבאיות האימתניות . אבל חששתי מאוד מאשתו הנכה הגבוהה, שהיתה חובטת בי מפעם לפעם באחד הקביים שלה . היא היתה קללת חיי . אשתו של הכורך היתה צעירה הרבה יותר מבעלה, ולא פעם שמעתי ש'הוא משוגע עליה מפני שהיא אשתו השנייה' ; מזה הסקתי שנשים שניות אהובות הרבה יותר מנשים ראשונות . לכורך הספרים היתה ילדה אדומת שיער ששנאתי שנאה עזה . אסתר האדומה, קראנו לה, כדי להבדילה מאסתר השחורה, שגרה באותה חצר . היא היתה ששה אלי קרב תמיד, ומאחר שידעה כמה אני מתעב אותה היתה פותחת לא פעם במעשי האיבה, לועגת לדיבורי או מוציאה לי לשון . ולפעמים היתה אסתר מצמידה את לחייהּ המנומשת אל שפתיי ומיד אחר כך חומקת לה ממני וצועקת בשמחה לאיד : 'הוא נישק ילדה ! הוא נישק ילדה ! חוטא ! בושה ! חוטא ! חוטא ! ' היו עוד דברים שהיא וילדות קטנות אחרות בחצר שלנו היו עושות כדי 'להחטיא' אותי בעל כורחי, אבל על אלה מוטב שלא להרחיב את הדיבור . היו לי כמה וכמה דו - קרבות אִתה . אני נחשבתי לילד חזק, אבל היא היתה מהירה וזריזה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא