|
|
עמוד:11
תקציר 11 הגנת הפרטיות, התשמ"א - 1981 , המתנה פגיעה בפרטיותו של אדם בהסכמתו, וָלא — הראיה שנתגלתה בחיפוש עלולה לאבד מערכה . כאשר מדובר בשלילת חירותו של אדם, מעצרו ללא צו מוגבל ל - 24 שעות והמשכו מותנה במתן צו שיפוטי ובהתקיים אחת משלוש עילות המעצר על פי סעיף 13 לחוק המעצרים : ( א ) השחרור עלול להביא לשיבוש הליכי החקירה ; ( ב ) החשוד מהווה סיכון ; ( ג ) נדרשים הליכי חקירה חיוניים שלא ניתן לבצעם אלא כשהחשוד נתון במעצר . גם לאחר שנסתיימה החקירה ומוגש כתב אישום נשאלת השאלה אם יש הצדקה להחזיק אדם במעצר עד תום ההליכים המשפטיים, שכן כל אדם הוא בחזקת חף מפשע אלא אם הוכחה אשמתו . בית המשפט נוטה לשחרר נאשם בערובה אלא אם נתקיימה אחת מעילות המעצר על פי סעיף 21 לחוק המעצרים : ( א ) הנאשם עלול לחמוק מאימת הדין ; ( ב ) הנאשם מהווה סיכון לאחרים, לחברה או למדינה ; ( ג ) במקרים מיוחדים המפורטים בחוק כמו למשל עברה בעלת אופי חמור ( במקרה כזה העילה עשויה להתאחד עם עילת המסוכנות ) . המסקנה הכללית העולה מדיני המעצר היא שהפעלת סמכויות פוגעניות נתונה לפיקוח שיפוטי, שאמור לבחון את שיקול הדעת של השוטר לכל אורך שלבי ההליך הפלילי עד להעמדה לדין . שיקול הדעת של נציגי המשטרה ובית המשפט לא תמיד שקוף לעין הציבור ופוטנציאל גרימת הנזק לאמון הציבור במערכת אכיפת החוק גדול, שכן עלול להתעורר חשש שהמשטרה ובית המשפט עושים יד אחת נגד החשוד . למעצר, אם כן, צריכה להיות מטרה אחת בלבד — לאפשר למשטרה להגיע לחקר האמת . כל מטרה אחרת, כמו ענישה או הרתעת הרבים, פסולה . האמצעי להגיע לחקר האמת הוא החקירה המשטרתית, והחוק מעמיד לרשות המשטרה סמכויות חקירה נרחבות ובצדן מגבלות שנועדו להבטיח את טוהר החקירה . 3 הליכי חקירה אחת הסוגיות החשובות בניהול החקירה היא הוגנ ים קבילותן של הראיות המושגות בה . הדימוי הרווח של חקירה הוא של משחק מוחות בין החוקר לנחקר . ואולם הדימוי הזה נכון רק במקצת המקרים ; במרביתם יחסי הכוחות נוטים בעליל לטובת המשטרה . כדי למנוע "משחק מכור" החוק מנסח כללים
|
|