|
|
עמוד:12
של נשים שהואשמו בכישוף , ושימשו , לכאורה , לפגיעה באמצעים מאגיים , נקראו . Puppet ספר זה מזמין ראייה כפולה . הבובה ומושג הבובה נעים כאן יחדיו , הן הבובה הממשית והן הבובה המדומיינת או הבלתי נודעת ; הבובה הגלויה , וזו הנסתרת מעין . אני מבקש להתחקות אחר מקורות הקסם התיאטרלי של הבובות , כוחן יוצא הדופן ומגבלותיהן על הבמה בפני הקהל , אך גם לגעת בשאלות הנרחבות יותר העוסקות בעשייה אמנותית . לפיכך , כאשר אני מתאר היבטים מסוימים של תיאטרון הבובות – את חוסר הנימוס המתלהם , את כישרונו לשינוי צורה , את ביתורה של השפה ושינוי קנה המידה , את הגשמיות והחומריות שלו , את מחויבותו להעניק חיים לחפצים דוממים , את המשא ומתן שהוא מנהל עם המוות והחזרה לחיים , את האהבה לחשאיות ולצללים , את המילוליות שלו , את מוזרותו הבסיסית – אני גם רוצה להראות כיצד כל אלה משתקפים בצורות אחרות של שירה ושל סיפורת בדיונית , כמו גם באמנות הדרמה באופן כללי . אם השחקן העשוי עץ מציב מראה בפני שחקנים בשר ודם , הוא גם מציע תמונה מהדהדת של קשר רחב יותר למילים שאנו אומרים , לצורות המוות והחיים , ליחסנו לחפצים דוממים כמו גם לגופנו שלנו . על כן המקומות בהם אני מתאר הצגות של תיאטרון בובות עכשווי כוללים גם מחשבות אודות בובות מדומיינות ומציאותיות כאחת , או יצורים דמויי בובה , המופיעים , בין השאר , בכתביהם של ויליאם שייקספיר , מיגל דה סרוואנטס , אמילי דיקנסון , קרלו קולודי , ריינר מריה רילקה , פרנץ קפקא , ברונו שולץ , ראסל הובאן , שיימוס היני ופיליפ רות , ביצירות האמנות החזותית של ג ' וזף קורנל או פאול קלי , או בסרט של אינגמר ברגמן . ביצירותיהם אנו זוכים להעיף מבט בבובה פיקטיבית של הרפתקן , חייל , נוכל , ניצול , ילד , מלאך , חיה ורוח רפאים , ואפילו בבובנאי . כל החיבורים האלה עוזרים לי לראות את הבובה כמטפורה לעשייה האנושית , כצורה של חיים . והרי לפנינו ראש עץ הפותח עבורנו דלת לעולמות מוזרים . לצורך תיאור ביצועיה ומופעיה של הבובה בחנתי מספר סגנונות של תיאטרון בובות , הן מערביים והן אסיאתיים , ובכללם יצירות השייכות 2 קרלו קולודי – שם העט של קרלו לורנציאנו ( , ( 1890 - 1826 מחבר הרפתקאותיו של פינוקיו .
|
|