|
|
עמוד:12
הרהרתי לעצמי שזו קלישאה ולבטח רצו להסביר שדעתם נוחה מבית הספר . אולם , ככל שנקפו הימים הבנתי את עומק תשובתם . ראיתי מחנך יושב לאחר שעות הלימודים לשוחח עם תלמיד בנוגע למה שעל לבו , שמעתי תלמידים ממלאים את פיהם שחוק במפגש עם המנהל בחדרו . שמתי לב למחנכת שדרשה ולא הניחה לתלמיד לצאת להפסקה עד אשר יבין את החומר הנלמד , מבעד לחלוני הקר ראיתי את סגן המנהל מגיש קנקן תה מהביל במפתן הכניסה לבית הספר תחת גשם זלעפות . סיפורים אלו הם בבחינת מעט המחזיק את המרובה . לאמיתו של דבר , מלבד האידיאות הגדולות , בית הספר משמש מרחב של אנושיות חמה , פשוטה ומחבקת , כתמונת ראי לעיר הולדתי בית שמש . וכך כותב יהודה עמיחי בשירו " נסים " : " מרחוֹק כּל דּבר נראה נס אבל מקּרוֹב גּם נס לֹא נראה כּךְ . אפ לּ מי שׁעבר בּים ס ף בּבקיעת היּם ראה רק את הגּב המּזּיע שׁל ההוֹל ךְ לפניו ואת נוֹע ירכיו הגּדוֹלוֹת " עמיחי מתאר את חווייתו של העובר בתוך הים בנס קריעת ים סוף . הצועד ביבשה בתוך הים כשהמים חומה מימינו ומשמאלו , אינו חווה את רגע הנס כהתרוממות רוח או אקסטזה רוחנית . בסך הכול הוא רואה מחזה לא מלבב במיוחד – את גבו המזיע ונוע ירכיו הגדולות של ההולך לפניו . רק העומד מרחוק , שמצליח לצפות באירוע במבט רחב – חש את גודל הנס . תיאור בית הספר האתגרי ברישא הוא בבחינת " מרחוק כל דבר נראה נס " . אך החוויה היום יומית של איש החינוך בבית הספר רצופה במגוון רגשות : ציפייה מהולה בהתרגשות בהליך קליטת התלמידים בכיתה י ' , חוסר אונים כשתלמיד שוב אינו מגיע לבית הספר , תסכול כאשר התלמיד , שהתקדם כל כך , התפרץ במהלך השיעור , נחת מפטפוט סתמי במהלך טיול , ייאוש כאשר בוגר מתקשר לעדכן שהוא ברח מהצבא , סיפוק אדיר כאשר התלמיד מצליח לפתור את השאלה במתמטיקה , אכזבה כאשר התלמיד נושר מבית * מתוך : שעת החסד , ירושלים : שוקן , , 1982 עמ ' . 96
|
|