הקדמה

עמוד:11

הקדמה מיניות היא נושא שתמיד מושך ומביך . היא נושא מסתורי : כולם עסוקים במין ורבים נוטים להכחיש זאת . היא מוכרת מראשית האנושות , ועדיין רוויה במבוכה . המיניות היא מרכיב ראשוני בהגדרת הזהות האישית . מגיל צעיר כל ילד שואל את עצמו : " מי אני , ילד או ילדה ? " ילדים בגן הילדים בוחנים עצמם ומשווים " מאיפה יוצא לי הפיפי " . מראשית גיל ההתבגרות נערות בוחנות את גופן מול המראה : " האם צומחים לי כבר ציצים ? " והנערים בחדרים השירותים משווים למי יש יותר גדול , וזאת עוד לפני שנגעו זה בזו או לפני נשיקה ראשונה . בהתבגרות המין הוא המפתח לזוגיות ולאינטימיות שאנו יוצרים עם בני זוג או שותפים מזדמנים . חיי המין הפרטיים נמצאים תחת השפעה רבה של מה שמקובל חברתית . בתקופתנו המין נראה כיותר נפוץ ומקובל מבעבר , הוא נושא חם בדיון הציבורי – בסרטים כולל סרטי פורנו , ספרים , פרסומות , תוכניות ראיונות וריאליטי . אך למרות הנראות הציבורית של הסקס במעבר מפוריטניות לשחרור – בחיי היומיום אנשים בתקופתנו נעים בין הפגנתיות למבוכה . גם נשים כיום רוצות להיות שותפות במעשה המיני ובזוגיות ראויה , לא רק לכהן בתפקיד משני של זו שמענגת ומתאימה את עצמה כבעבר ; נשים ונערות כבר מצהירות בגלוי על תשוקתן המינית , אך נושאות עמן מטען של עכבות וחשבונות . הגברים , שזכותם לעונג הייתה במהלך השנים עובדה חברתית – נסוגים במקרים רבים להיות שחקני משנה בדרמות משפחתיות ; לא פעם מדווח שפעילותם המינית בירידה , ודווקא אצלם יישמע קול הקורא לאינטימיות : " חבקי אותי חזק , כאילו אין מחר " . כיום מיניות בכל ביטוייה היא מיניות ; ההתנהלות המינית האישית היא כבר מעבר לפוליטיקה החברתית וכמעט בכל משפחה יש נציגים מתוך מכלול המיניות . אך בציבור המיניות עולה לכותרות בעיקר דרך תופעות שליליות ואלימות , בעוד שצד המענג והמקרב שבה – נשאר עמום .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא