מבוא לסדרה 'לגדל אדם'

עמוד:12

מיועדת למי שחש שבסך הכול , להוציא קלקולים בני תיקון , מערכת החינוך תורמת להתפתחות כישורים חשובים אצל האדם הגדל בה . סדרה זו לא מיועדת להורים ומורים החשים כי הדרך הנכונה לגלות אחריות לחינוך הילדים היא ללחוץ עליהם להתאים עצמם לדרישות המערכת ולהבטיח את סיגולם בעזרת מעקב צמוד ועונשים . נבקש כאן את סליחתם של אלו ונסב את תשומת לבם לכך שעדיף להם לסגור את הספר כאן , שכן אין בו דבר עבורם . הרציונל מאחורי הפרויקט שלנו הוא התובנה שלאדם אחראי אין ברירה כיום , אלא לקחת על עצמו את האחריות לגידול ילדיו ולגידול עצמו ( מתוך תחושה שיתכן שהתפתחות זו היא , בסופו של דבר , חיובית ) . הניסיון שלנו מלמד אותנו שהשיח החינוכי בארץ ובעולם התדלדל ורחק משאלות הנוגעות למהות החינוך ומטרותיו , מהדרכים לחשוב על הפעולה החינוכית ומהיכולת לקשור בין הצורך בגידולו של אדם לצורך בחברה דמוקרטית . כתוצאה מכך פרחי הוראה לא מקבלים הכשרה המאפשרת להם להתייצב מול תלמידים בגילים שונים כאנשי חינוך ( דבר שאותו חשים הורים רבים ) . התכנים המחייבים פרח הוראה לחשוב על החינוך כעל מרחב לגידולו של אדם הולכים ונעלמים מתכניות ההכשרה , וחשיבותם אינה נתפסת עוד כמובהקת . גם כאשר לומדים פרחי הוראה טקסטים העוסקים בחשיבה , הם אינם עוסקים בשאלה כיצד ניתן להבין באמצעותם את הפעולה החינוכית או את מטרותיה , ובדרך כלל הם אינם מסוגלים לחשוב באמצעותה על חייהם האישיים ועל מטרותיהם החינוכיות . אנו רואים את התדרדרות הדמוקרטיה בעולם המערבי כתוצר של התדלדלות השיח החינוכי והתרוקנותו מיסודות אלו . בפרויקט המוצע כאן כוונתנו לתרום במידת מה לאיזון תהליכים אלה . תחושתנו היא כי הולכות ומתדלדלות גם אפשרויותיה של האקדמיה לגדל חוקרים חושבים וביקורתיים , שכן המדדים לקידום חוקרים הופכים יותר כמותיים ופחות איכותיים . מרבים לדבר במסגרותיה על ' העשור האבוד ' ( שהפך במרוצת הזמן לשני עשורים ) , אך המודעות לאובדן לא מניעה שיח בוער על מעמד הידע הנוצר בתנאים אלו או על הוואקום שנוצר בחברה הדמוקרטית שוחרת השלום עם הצטמצמות אחד המוסדות המרכזיים מבין אלו שהיו אמורים לשמור על אופייה . כבודה של האקדמיה במקומו מונח , אך אנו חשים שהזמנים בשלים להוצאת השיח האקדמי אל מחוץ לגבולותיה – אל אלו שמחפשים שינוי במרחבים הציבוריים ובבית

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא