|
|
עמוד:10
חוק החמץ לא יכול להשיג מטרות דתיות בעלות על חמץ כעברת החזקה שלמה ברודי חוק חג המצות ( " חוק חמץ " ) הוא חוק שנוי במחלוקת . יש הטוענים שהחוק מאפשר לאוכלוסייה רחבה שמירה על מצוות החג ושסמליות החוק חשובה למדינה יהודית ; המתנגדים לחוק טוענים שהוא מבטא כפייה דתית פסולה ושבפועל אין בו כדי למנוע מכירת חמץ . המאמר מציג את העמדה שהחוק ממילא אינו יכול להשיג מטרות דתיות בגלל אופי האיסור ההלכתי על החזקת חמץ . זאת , משום שהאיסור ההלכתי שייך לקטגוריה משפטית מודרנית של עברות החזקה , שהיא קטגוריה בעייתית בתאוריה של המשפט הפלילי . כמו כן , החוק אינו כלי יעיל למניעה של החזקת חמץ , במיוחד משום שמדובר בתקופת תחולה קצרה של שבוע ומשום שחלק ניכר מהאוכלוסייה אינו מעוניין באיסור ואינו מכיר בלגיטימציה שלו . " ושניהם שווים" על פרשנות כיוצרת ערכים בספרות היהודית העתיקה עמית גבריהו יש פערים רבים בין הפירוש הראשוני או הפשוט של הכתוב בתורה לבין האופן שבו פירשו אותו חז " ל במדרשי ההלכה , במשנה ובתלמודים . חוקרים רבים נטו לראות פערים אלה כתוצאה משימוש של חז " ל בערכים חיצוניים למקרא וכפייתם עליו . לעתים , אך לא תמיד , יש בפרדיגמה זו כדי להסביר את הפערים האמורים . במאמר זה אני מבקש להתמקד בסוגיה אחת — דיני החבלות ובמרכזם הדין " עין תחת עין " — ולהראות באמצעותה כי החכמים היו מודעים לפער בין דברי התורה לאופן שבו פירשו אותם : הם מצאו בתורה עמדה ערכית ופרשנית כללית שלפיה המשפט צריך להיות שווה בכול — והתאמצו ליישם עמדה זו בכל אחד מפרטי הדינים שבתורה . עיון היסטורי משווה של הדיונים באשר ליישום הראוי של דין " עין תחת עין " מראה כי לשיטת קריאה זו יש שורשים עתיקים , אך דווקא בקרב קבוצות שהחכמים לא הזדהו עמן . אימוץ של שיטת קריאה זו בספרות חז " ל משמעותו הרחבה ניכרת של האופק הפרשני של דרישת התורה . בכוחה של שיטה זו להצדיק את הפערים המשמעותיים בין דין התורה לדין החכמים , מתוך הקריאה בתורה גופה ולא באמצעות ייבוא של ערכים חיצוניים לה .
|
|