|
עמוד:10
המבקר והמחבר הסורי כמאל אבו דיב ועל “ התיאוריה הדיאספורית " שפיתח הפילוסוף אילן גור - זאב . המאמר אינו מציע שיטות הוראה ספציפיות אולם הוא מכוון לכיוון הדיאלוג הפורה בתוך מסגרת כיתתית דמוקרטית , בעודו מנתח שירים חתרניים שתרגם בעצמו מערבית . בתחום לקויות השפה והתקשורת נוגע גם מאמרן של רחל יפעת , עירית מאיר וסיגל עוזיאל - קרל , “ קלינאי תקשורת ערבים בישראל : עמדות לגבי התאמה לשונית - תרבותית בהכשרה האקדמית ובעבודה המקצועית " . המחקר בדק את עמדותיהם של קלינאי תקשורת ערבים בארץ ביחס להכשרתם האקדמית ואת השירותים הניתנים לאוכלוסייה הערבית בתחום ההפרעות בתקשורת בישראל . מן הממצאים עולה כי למרות מגמה של שינוי בשנים האחרונות , על תוכנית הלימודים ועל ההשתלמויות והכנסים המקצועיים לעבור שינויים והתאמות לשפה ולתרבות הערבית . עוד נמצא כי יש צורך לשפר את ההסברה בקרב הציבור הערבי בכל הקשור לתחום של הפרעות בתקשורת ולשירות שאפשר לקבל מקלינאי תקשורת במוסדות ציבוריים . המאמר של עביר שאהין וסיגל עוזיאל - קרל , “ ביטויים מרפררים של ילדים דוברי ערבית בנרטיבים דבורים כתובים " , מציג את ממצאי מחקרן . המחקר ארך שנתיים ובחן את יכולתם של תלמידי כיתה ד ' דוברי ערבית להשתמש בביטויים מרפררים ( שימוש באזכורים ) לצורך ארגון מידע בשיח נרטיבי דבור לעומת כתוב . אחת ממטרותיו הייתה לבחון את השפעת הדיגלוסיה על כישורי שיח נרטיבי . משתתפי המחקר התבקשו לספר סיפור לפי תמונות בספר . כל משתתף סיפר את הסיפור פעמיים – פעם בעל פה ופעם בכתב . בשלב השני , כשהמשתתפים היו בכיתה ה ' , נאספו מהם ציוני הבנת הנקרא בבחינת המיצ " ב שהם עברו באותה שנה . ניתוח הנרטיבים שנאספו התמקד בשימוש בחמישה סוגים של אמצעי רפרור ( בשתי האופנויות , הדבורה והכתובה ) : תווית יידוע , חזרה לקסיקלית , מורפמה חבורה , כינויי גוף פרוד ונושא אפס . הממצאים מצביעים על דמיון בין המשתתפים בשימוש בביטויים מרפררים בשפה הדבורה והכתובה , אולם נמצאו הבדלים בין - אישיים בין המשתתפים בתדירות השימוש בסוגים מסוימים של ביטויים מרפררים . המאמר דן בהיבט האורייני של היכולת להשתמש בסוגי ביטויים מרפררים מסוימים בשיח לבין הצלחה בהבנה הנקרא ; כמו כן , בניגוד לטענה ששליטה בשפה הכתובה היא התנאי היחיד לרכישת אוריינות , המחקר הנוכחי מצביע על כך שהאוריינות מיושמת בשתי הווריאציות של הערבית – הדבורה והכתובה .
|
|