המסע של לונצי - אלף קילומטר בכורדיסטן

עמוד:

זמוש , שמתנשא לגובה מטר תשעים , מחייך כשהוא נזכר במסע המפרך . הוא מספר שהרכיבה בת ארבעת השבועות על גבו הרחב של הסוס כמו חצתה את גופו לשניים . “ קשה היה לי להבין מה מחבר בין רגל ימין לשמאל ” . יורם , שנכנס לפנתיאון כקצין שהניף את דגל ישראל על הכותל המערבי , מספר שהרעיון לביצוע המסע היה יוזמה של לונצי , שתמיד חשב מחוץ לקופסה וחיפש אתגרים . לדבריו , מנהיג המורדים מולא מוסטפא ברזאני אהב את לונצי והתייחס אליו כאל אחיו הבכור . זמוש נזכר שעקב החדירה לסוריה ולעיראק נכפתה עליהם שתיקה . “ לונצי הוא שתקן איום , אבל כשהוא סוף סוף מדבר מקשיבים לו ” , סיפר . ברזאני , שהעריך מאוד את דעתו , האזין , הסכים מיד ואמר שאף יקצה למסע את סוסו הנאמן . לונצי העלה את הרעיון בפני אלוף הראבן , שפיקד במוסד על היחידה שסייעה לכוחות הכורדים להתמודד מול הצבא העיראקי , וזה אישר . “ הבקשה של לונצי - לבצע מסע רגלי של אלף ק ” מ - נשמעה בתחילת הדרך כהרפתקה רחוקה ומסוכנת ” , מספר יוסי אלפר , מחבר הספר “ מדינה בודדה ” . בספר מתואר כיצד סייעה ישראל לכורדים במסגרת “ תורת הפריפריה ” , שבה חיפשה ישראל בעלות ברית בקרב מדינות המעגל השני . במסגרת תורה זו יצרה ישראל קשרים חשאיים בשני משולשים : המשולש הדרומי כלל את אתיופיה , קניה ודרום סודאן ; במשולש הצפוני יצרה ישראל קשרים חשאיים עם טורקיה , איראן וכורדיסטן . אלפר , שהיה אז זוטר ביחידה שפעלה לביסוס “ תורת הפריפריה ” , זוכר היטב שבעקבות בקשתו של לונצי היה דיון במטה היחידה לגבי רמת הסיכון . לונצי הגיע מכורדיסטן עם תוכנית די מגובשת , והצליח לשכנע את מפקד היחידה , אלוף הראבן , שמדובר בסיכון מחושב . לאחר התייעצות עם ראש המוסד , צביקה זמיר , ניתן ‘ אור ירוק ’ למסע מהגבול האיראני במערב כורדיסטן אל הכפרים הכורדים במזרח , ששכנו בצפון סוריה . וכמובן , משם בחזרה . יורם זמוש מספר שעקב הסודיות הרבה , מי שגייס אותו למבצע היה מיכה קפוסטה , מוותיקי המוסד ויחידה , 101 כשהאחרון פיקד על הסיירת שלחמה עם חטיבה 55 בירושלים . “ מיכה היה ידיד קרוב שלי . בתל נוף בחידוש צניחה הוא סיפר לי במעורפל על השליחות . הגעתי למטה המוסד , ששכן ברחוב הדר דפנה בתל אביב , וכששמעתי על המשימה מאלוף הראבן . הסכמתי מיד , אבל כיוון שבאותה עת הייתי מרכז השלחין בקיבוץ , משלחת שכללה את רחביה ורדי והראבן הגיעה כדי לשכנע את מזכירות המשק לשחרר אותי לחמישה חודשים למשימה - שהייתה אז מאוד סודית ” . במהלך ההכשרה עבר זמוש השתלמות מקיפה על נשק רוסי , ושהה לעתים קרובות באחד מבסיסי חיל האוויר , כדי ללמוד כיצד ניתן לאתר ולארגן מנחת למטוסי הנורד . מטרת המבצע והמסע הארוך הייתה לארגן לכוחות בשטח הכורדי ציר משני למילוט , לאספקה ולהנחתת ציוד שלא דרך ציר הסיוע האיראני . עד לאותה העת , מטוסי הנורד הישראלים היו מגיעים בטיסה נמוכה מצפון סוריה , מטפסים אל מפגש הגבולות הסורי - טורקי - איראני ומגיעים עד לאזור הכורדי . בנוסף נועד המסע לנסות למפות את מידת העבירות באזור הלדג ’ ה . באזור זה עובר נתיב טיסה משני , שממנו הגיעו טייסי הנורדים הישראלים . ציר טיסה זה שימש בדרך כלל לחזרתם של המטוסים , ועבר מצפון עיראק ודרך המדבר הסורי ועד לגבולה הצפוני של ישראל . זמוש למד כיצד מורכבת הלדג ’ ה באמצעות טיסת סיור , שנועדה לבדוק אם השטח עביר ואם ניתן להגן על האזור מפני תקיפות מהקרקע . בליווי אנשי ארגון הביון האיראני במשלחות הראשונות לכורדיסטן נכללו צדוק אופיר מיחידה 504 וד ” ר משה רווח . לאחר מכן הצטרפו מיכה קפוסטה , חיימק ’ ה לבקוב וזמן קצר לאחר מכן צורי שגיא . זמוש זוכר ששגיא ולונצי היו דמויות “ שאליהן התייחס מוסטפא מולה בראזני כאל אחיו ” . המשלחת הראשונה שבה שירת זמוש אימנה גדודים של הפשמרגה ; זמוש אימן גדוד בן 600 לוחמים . רוב הלוחמים הכורדים היו מתנדבים מאזור זחו . המשלחת הישראלית הייתה ממוקמת באזור ההררי בגובה 1 , 400 מטר , לונצי הגיע מכורדיסטן עם תוכנית די מגובשת , והצליח לשכנע את מפקד היחידה , אלוף הראבן , שמדובר בסיכון מחושב . לאחר התייעצות עם ראש המוסד , צביקה זמיר , ניתן ' אור ירוק ' למסע מהגבול האיראני במערב כורדיסטן אל הכפרים הכורדים במזרח בקרבת העיר אירביל , 150 קילומטר מהעיר כירכוך . זמוש , שהה בכורדיסטן פעמיים משנת 1968 ועד , 1970 סיפר : “ הגענו באפריל 1968 לחמישה חודשים . בכל פעם שנכנסה משלחת חדשה . דוד קרון היה מגיע מטהרן עם החבר ’ ה החדשים , בליווי אנשי הסאוואק האיראניים ( גוף קהילת המודיעין האיראני המרכזי – נ ” ט ) . בכל פעם שהייתה החלפה , קרון היה מארח את המשלחת החדשה אצלו בטהרן , מקבל אישור מארגון הביון האיראני ואלה היו מלווים אותנו עד למחוזות הכורדים . שנים - שלושה לנדרוברים היו מלווים אותנו עד תיבריז , שבגבול טורקיה רוסיה ” . תיבריז היא עיר מוסלמית ובה נמל יבשתי של דרך המשי המסורתית – אפגניסטן וסין דרך טהרן וטורקיה , אל המערב . יש בה שטח של אלפי דונמים עם מאות אלפי טריילרים ומשאיות שחונות ומבצעות שם החלפת קונטיינרים . היה לנו מלון סגור במרכז העיר – מתחם ענק שכולל מסעדות , מועדוני לילה ומאות חדרים . באמצע הבוסתן במלון היה מעיין נובע , שהכניסה אליו הייתה ממנהרה חפורה באדמה " . באזור הכורדי בצפון איראן ועיראק נפוץ גידול סוסים , שמיוצאים לרוסיה טורקיה ואיראן . חלק מהמסחר היה בסוסים , שלאחר שנתיים - שלוש הוצאו למכירה בתיבריז . עיקר המסחר היה תבלינים ומשי מסין , ושטיחים מאיראן ועיראק . שטיחים אלה מהווים עד היום את הפרנסה העיקרית של הכורדים . אין משפחה שאין לה נול בחצר הבית , וכל אישה מתיישבת לעבוד עליו חצי שעה ביום " . מסע בדרכים עקלקלות המסע החל מהאזור ההררי שגובהו כ 1 , 500 - מטר הסמוך לאירביל , ומרוחק כ 150 - ק ” מ מהעיר כירכוך , אל עבר ההרים הגבוהים בדרך העולה לגבול האיראני , רכסי ההרים שגובהם כ 3 , 000 - מטר . משם המשיך מסלולם של שני הרוכבים ושמונת לוחמי הפשמרגה אל עבר עמק דילמן , עמק צר שמטוסי ההאנטר והמיג העיראקים התקשו להפציץ מהאוויר . המורדים הכורדים שפעלו באזור הציבו בשולי העמק מקלעי גוריונוב ותותחים והצליחו להפיל מטוסים רבים של חיל האוויר העיראקי . בעת המסע , שהחל באפריל , 1969 השלגים בהרים הגבוהים שאליהם טיפסה המשלחת התנשאו כקיר בגובה של מטר וחצי משני צידיו של השביל , שבו נעו לונצי והחבר זמוש . מי שליווה את השניים בחלק מהמסע היה אחיינו של מולה מוסטפא ברזאני , שנתן לזמוש את השם ג ’ ורי - “ סייפן ” . זמוש : “ עקב החשש והסיכון להיחשף נאלצתי לשתוק . הלכנו 12 יום כתף לכתף עם הפשמרגה , והלונצי הזה אינו מוציא מילה מפיו . כשהיינו סוף סוף ביחידות הייתי חייב לדבר . אחרי שלוש דקות הוא אומר לי ‘ ג ’ ורי , אתה פטפטן ’” . במהלך המסע עברו יורם זמוש ולונצי בדרכים שבהן הגיעו לוחמי הפשמרגה

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר