ירושלים של האזנות וצפנים

עמוד:

ירושלים של האזנות וצפנים עוד לפני פרוץ מלחמת השחרור , מערך ההאזנה בירושלים החל להתבסס , ובהדרגה צמח ממסתור בדירות קטנות ופרטיות לבסיס במחנה שנלר שננטש על ידי הבריטים . הכוחות שעסקו במלאכה נאלצו להעביר דיווחים בעצמם - תחת הפגזות וירי צלפים 70 לישראל ולמלחמת העצמאות יוסי דגן | קצין מורשת ( מתנדב ) ב - 8200 ופעיל בעמותת ש . מ . daganyo @ gmail . com 2 עוד לפני שהוקמה המדינה התפתחו שירותי האזנה בשירות הישוב היהודי . אלה החלו כשהבריטים החלו ב 1935 - לפרוס ברחבי הארץ רשת קשר אלחוטית . הרשת הייתה מבוססת על שידורי מורס והשידורים היו מוצפנים – לפיכך נדרש פענוחם . מוקדי האזנה ראשוניים החלו לקום בדירות בערים המעורבות , והוכשרו צוותים לקליטה בעזרת מקלטי חובבים . המוקדים בתל אביב , בחיפה ובירושלים פעלו עצמאית ובמבוזר , ללא מפקדה ארצית , ואנשיהם דיווחו לצרכנים הקרובים אליהם ישירות . לקראת תחילת מלחמת השחרור היו לשירות הידיעות (“ ש ” י ” ) של ארגון “ ההגנה ” מקורות יומינט רבים ומגוונים ברמות מהימנות שונות , אך הנתק שנוצר עם הקרבות , התייצבות הקווים והעיכובים במעבר הידיעות – אלה חייבו פיתוח מקורות נוספים שיקטינו את התלות במודיעים ויקנו גישה ישירה ומהירה לאויב . בנוסף , שינוי אופי הלחימה , מתקריות מקומיות עם מיליציות למלחמה כוללת בהשתתפות צבאות סדירים , חייבו תשובה נאותה לבעיות החדשות ולצורכי המודיעין . לקט זה יתמקד במוקדי ההאזנה שפעלו במסגרת הש ” י בירושלים ושעברו לצה ” ל עם הקמתו ובתרומתם . הלקט מרכז מידע קיים ממספר מקורות ומביא בכך ראייה כוללת על הפעילות בתחום זה בעיר . תחילת ההאזנה למקורות האלחוטיים הייתה לבריטים . הכוחות הערביים המקומיים לא השתמשו באלחוט עד חדירת “ צבא השחרור ” של קאוקג ’ י לארץ , בתחילת , 1948 ולכן לא היוו יעד . פלישת צבאות ערב הסדירים , לאחר הכרזת המדינה ב , 15 . 5 . 48 - הביאה להרחבת התקשורת האלחוטית במידה ניכרת , שהפכה לנדבך מרכזי באיסוף . העבודה התנהלה 24 שעות ביממה במשמרות של שש שעות . כיסוי הרשתות הללו סיפק מידע על התקפות מתוכננות של הלגיון הירדני , על פעילויות המשטרה הבריטית , על עימותים בין גורמי הישוב (“ ההגנה ” , אצ ” ל ולח ” י ) ודיווחים של האו ” ם . עם זאת , מנגנון עיבוד מידע , הבנת מינוח צבאי ומתודולוגית האזנה מסודרת היו בראשית דרכם . אמצעי דיווח ישירים לא היו בנמצא . אלחוטנים נאלצו להעביר דיווחים בעצמם - ברגל או באמצעות אופנוע פרטי , לעתים בין הפגזות וירי צלפים - למטה הש ”י (“ שירות ידיעות ” - גוף המודיעין של “ ההגנה ” ) בבניין הסוכנות ברחביה , בפינת הרחובות קרן קיימת והמלך ג ’ ורג ’ . ההאזנה לרשתות אלחוט : חוליית “ שפן” הפעילות בירושלים החלה בחדר מוסתר ברח ’ רשב ” א 4 בשכונת רחביה . הייתה זו דירתו של גרשון אגרון , שהיה אז העורך הראשי של העיתון Palestine Post ומאוחר יותר ראש עיריית ירושלים . הפעילות בדירה התקיימה מדצמבר 1947 עד אפריל 1948 בפיקודו של שלמה דהאן ואז עברה למחנה שנלר . בדירה הוקמו כמה עמדות קליטה לתחום הת ” ג ( תדר גבוה ) מבוססות מקלטי חובבים , Hallicrafter שכיסו באופן מלא את רשתות המשטרה והצבא הבריטי , רשת הלגיון הירדני ורשת כוחות האו ”ם שפעלו באופנים שונים ( דיבור , מורס , גלוי וממולקד ) בשפות אנגלית וערבית . צוות החוליה שכונתה שפ ”ן (“ שירות פענוח נסתרות ” ) מנה 25 איש . בראשם עמדו מפקד החוליה שלמה דהאן וסגנו נועם טל . האלחוטנים בשפה האנגלית היו רבים - רות יוסט ( כץ ) , אראלה כספי ( וולף ) , עדנה שרוני ( רעייתו של אברהם שרוני , ממייסדי 8200 ומערך ההדרכה שלה ) , ג ’ו סילברמן , מרים חיים , ציונה חיון ( שנהרגה בחצר בסיס שנלר מפגיעת פגז מרגמה ירדני ) , יהודית בכור ( לימים עובדת בכירה ב ” חיבור ” ) , שלומית הרשפר ( לימים רעייתו של שאול שמאי , מפקד הכניסה למחנה שנלר

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר