|
|
עמוד:
ביניהן , ששילובם יחד מאפשר למדינה להבטיח את עצמאותה , שלמותה הטריטוריאלית וביטחונה , ערכיה ואורח החיים של אזרחיה . ניתן להבחין בין גישות המצמצמות את המושג “ ביטחון לאומי ” למימדים הביטחוניים , ובמידה רבה פיזיים , לבין גישות המרחיבות את המושג להיבטים נוספים , פעמים רבות “ רכים יותר ” , דוגמת חינוך , בריאות , איכות סביבה וכלכלה . נראה כי הגישה הקלאסית , המצמצמת את מרכיב הביטחון הלאומי למימדים הביטחוניים ובדרך כלל לאיומים ה ” נראים בעין ” , היא צרה מדי ואינה מאפשרת רוחב יריעה מספק לקבלת החלטות בתחום הביטחון הלאומי . מנגד , לא ניתן להרחיב את המושג לכל ממד באשר הוא , שכן אז הדבר יעקר הלכה למעשה את המושג מתוכנו , וימנע הסקת מסקנות ברמה הפרקטית . באמצעות הגדרה זו , אנו מבחינים בין מודיעין לאומי , שנועד לשרת את קובעי המדיניות לצורך קבלת החלטות בענייני חוץ בזמן שלום ומלחמה ; לבין מודיעין לביטחון לאומי , שנועד לשרת את קובעי המדיניות לצורך קבלת החלטות ארוכות טווח בענייני חוץ ובעיקר פנים , ובכך לאפשר שימור ושיפור אורח החיים של אזרחי ותושבי המדינה . באופן אחר , מיקודו של המודיעין הלאומי הוא באיומים חיצוניים , בעיקר ביטחוניים ומדיניים , ואילו מיקודו של המודיעין לביטחון לאומי הוא בטרנספורמציות פנים - מדינתיות , בעיקר אזרחיות וציבוריות . מכאן , שיש מאפיינים שונים בין המודיעין הלאומי לבין המודיעין לביטחון לאומי . המאפיינים המרכזיים שנדרשים , להערכתנו , למודיעין לביטחון לאומי : מערכתי וגלוי ולא טקטי וסודי - קבלת החלטות ביטחונית לאומית עוסקת במכלול , ומתמקדת בקשרים האפשריים בין מערכות שונות . היא איננה “ זקוקה ” למודיעין מסווג , שהוא טקטי במהותו , ובוודאי לא ל ” ידיעות” במובן של מידע בלתי מעובד , המוכר בקהילת המודיעין . הבנת הנדרש לצורך קבלת החלטות ביטחונית לאומית צריכה להתבסס על תובנות - על , מגמות ותהליכים – כולם בלתי מסווגים ועוסקים בנושאים אזרחיים . שיתוף הציבור בגיבוש ההערכה - רוחב היריעה , הדרישה לגמישות וליכולת הכנסה והוצאה מהירה של סוגיות ותחומי ידע לתהליך , וכן ריבוי המומחיות הנדרשות – כולם מאתגרים את היכולת של “ מומחים ” ספורים לנהל את התהליך מקצה לקצה . הם מחייבים שיתוף מרבי ולמידה רחבת היקף . בעידן המידע רוב מוחלט של התהליכים , המגמות והתובנות איננו נחלתם של מיעוט מומחים , אלא דווקא של הציבור והרשת . לפיכך ניתן להזמין את הציבור , ובכלל זה מכוני מחקר , מומחים אקדמיים ושאינם אקדמיים ואנשים פרטיים - להיות שותפים לגיבוש המודיעין . רב - ממדי – המודיעין לביטחון לאומי איננו עוסק בתחום ידע מסוים או בזירות גיאוגרפיות ספציפיות , אלא בסוגיות רוחב רחבות היקף ובמגמות גלובליות . עיסוקו העיקרי הוא בחיבור בין ממדים שונים , ביכולת להסיק איך חיבורם של מגמות ותהליכים המתקיימים בזירות גיאוגרפיות ונושאיות שונות יכול להשפיע על הביטחון הלאומי . בין היתר , יש חשיבות לחיבור בין סוגיות “ פנים ” ו ” חוץ ” , ובייחוד להתלכדות אפשרית והאצה של מגמות מה ” חוץ ” ל ” פנים ” . טווח ארוך – המודיעין הביטחוני לאומי איננו עוסק במגמות ותהליכים קיימים . אלה גם כך מוכרים ומטופלים . יתרונו הגדול של מודיעין זה הוא ביכולתו לעורר תהליכי מחשבה ופעולה , שיאפשרו למקבלי ההחלטות להכין את הקרקע מבעוד מועד , בין אם לאיום ובין אם להזדמנות . תהליכים ומגמות בתחום הביטחון הלאומי אינם מושפעים או משפיעים בטווח של שנים בודדות . בדרך כלל נדרשות להם שנים רבות כדי ליצור שינוי יסודי . בהתאם , נדרש פרק זמן ארוך לקבלת החלטות בתחומים . המודיעין לביטחון לאומי , אם כן , שונה מהותית מהמודיעין הלאומי הקיים היום במדינת ישראל . כדי לפתחו נדרש שינוי באופן שבו בנויה קהילת המודיעין , שינוי בהגדרת המשימות שלה ותמורה באופי היחסים שלה עם משרדי הממשלה , עם גורמים אזרחיים בארץ ובעולם ועם הציבור עצמו . פיתוח ידע ביטחוני - לאומי איננו יכול להתקיים במערכות נפרדות המתקשרות ביניהן בדיונים ובחלופת תכתובות . עליו להיות משותף למקבלי ההחלטות ולאנשי המודיעין . במובן זה , מקבלי ההחלטות וגורמים מקצועיים הם יצרני ידע לא פחות מאנשי המודיעין , והמפגש ביניהם יכול להיות פורה ומעניין . כדי לתת מענה לסוגיות לאומיות שאינן רק ביטחוניות נדרשת קהילת המודיעין להשתנות . זה נכון לגבי המבנה שלה , אופי כוח האדם שלה , השאלות שהיא שואלת , והקשרים שלה עם חלק ממשרדי הממשלה . ייתכן אף שבטווח הארוך תידרש הקמת ארגון מודיעיני לאומי חדש , בדומה למועצה למודיעין לאומי בארה ” ב ובחלק ממדינות המערב . מודיעין לטובת הציבור הרחב סוגיה נוספת שעולה מדיון זה , היא הצורך של קהילת המודיעין לתת דין וחשבון שיטתי לציבור . כיום , אין זה המצב , והערכות מודיעין עושות את דרכן לשיח הציבור באקראי . ואולם , ניתן לחשוב על כמה סיבות שמחייבות שיתוף הציבור בהערכות המודיעין הלאומי כבר היום , ללא קשר לצורך לפתח את המודיעין לביטחון לאומי . ראשית , בעידן הנוכחי מוקצה תקציב משמעותי לקהילת המודיעין , לעתים ללא הבנה והתעמקות של הגורמים האזרחיים וללא יכולת פיקוח מצדם . כדי לאפשר פיקוח ובקרה על הקצאת התקציב הזה , נדרשת פתיחות יחסית מצד קהילת המודיעין . שנית , מורכבות הסביבה האסטרטגית של ישראל גוברת . מורכבות זו מחייבת תהליך למידה ושיח מתמיד עם הגורמים האזרחיים – ברמת הלאומית , המקומית , והציבורית – כדי שאלה יוכלו לגזור משמעויות ולהתכונן למגמות המתפתחות , כמו גם למול אירועים מתפרצים . שלישית , קהילת המודיעין יכולה להשיג רווח מקשר פתוח עם הציבור והמרחב האזרחי . בעידן של מורכבות , הצפת מידע והתפתחויות בלתי צפויות , יש יתרון להצפה של מגמות ותהליכים צדדיים - שקהילת המודיעין אינה עוסקת בהם בשל קוצר היריעה , חלוקת הקשב והמשאבים - דווקא מצד החברה האזרחית . פעפוע של רעיונות ותחומים שמתפתחים דווקא לא בהקשר בטחוני לתחום המודיעיני , עשויה לסייע גם להערכת המודיעין הלאומית הביטחונית - אסטרטגית . ראובן שילוח בדרכו לרודוס לשיחות על שביתת הנשק , . 1949 נדרש לתאם את צורכי כלל משרדי הממשלה מול קהילת המודיעין - רעיון שנדמה כי נמוג ולא נותר ממנו כיום כמעט דבר
|
|