|
|
עמוד:
שנדרש זמן ליחידות ההנדסה המצריות לפתוח את הפרצות בסוללת העפר שבגדה המזרחית ולהקים את גשרי הסער הכבדים למעבר טנקים . מעבר חטיבות השריון לגדה המזרחית והצטרפותן לדיביזיות אליהן הן סופחו , נועד לבלום את התקפת הנגד הטקטית של כוחות צה " ל ( בטרמינולוגיה המצרית – האויב ) . משימת החטיבה האמפיבית הייתה למנוע מעתודות האויב להגיע לתעלה בשלב הראשון של צליחת הכוחות המצריים , ולעכב את כוחותיו לפחות עד בוקר ה 7 - באוקטובר . זאת באמצעות השתלטות כוחותיה על המעברים החשובים גידי ומיתלה עד שחיל ההנדסה המצרי יסיים להקים את הגשרים על התעלה , וחטיבות השריון יעברו מזרחה . בגזרת ארמיה 2 תוכננה העברת שני כוחות בכלי רק " ם אמפיביים , בסדר גודל של שתי פלוגות חי " ר מתוגברות . אחד מהם מדיביזיה חי " ר , 16 על נגמ "שי , BMP בצד הדרומי של אגם תמסח . השני מדיביזיה חי " ר , 2 בנגמ "שים מדגם , BK בצדו הצפוני . בגזרת ארמיה 3 נקבע שחטיבת חי " ר ממוכן 130 האמפיבית תצלח את האגם המר הקטן , כשני ק " מ מדרום לכברית . לתקוף את מרכז הלוחמה האלקטרונית בג ' בל אום חשיבה חטיבה 130 האמפיבית הוקמה בצבא המצרי בתחילת 1972 באזור אל - עאמריה שבאלכסנדריה . היא הוקמה ככוח נחתים של הצבא המצרי - חי " ר ימי , בדומה למארינס האמריקאי , לאור דיונים שנערכו אז לבחינת האפשרויות לצליחת תעלת סואץ . החטיבה כללה שני גדודי חי " ר ממוכן , , 603 - ו 602 שאנשיהם נבחרו מתוך כוחות הקומנדו בצבא . היא חולקה לשני כוחות משימה על בסיס שני הגדודים , בנוסף לגדוד טנקים אמפיביים מדגם , PT - 76 גדוד טילי נ " ט מונחים מדגם מליוטקה ( סאגר ) , גדוד נ " מ וגדוד מרגמות 120 מ " מ . זמן קצר לפני המלחמה הפכה החטיבה לאמפיבית , כשגדודי החי " ר שלה צוידו ב 40 - נגמ " שים אמפיביים מדגם " טופאז " כל אחד . מטרת הקמתה הייתה ליצור כוח חי " ר ממוכן היכול לנוע באמצעות כלי הרק " ם שלו , בין אם ביבשה ובין אם דרך שטחי מים מוגבלים , כמו האגמים סמוך לתעלת סואץ , אגם תמסח והאגמים המרים , הגדול והקטן . או כדוגמת מפרץ סואץ , דרכם ניתן יהיה להפתיע את האויב בעומק מערכי ההגנה שלו , לשתק את מפקדותיו ולשבש את התקדמות כוחות העתודה הטקטית שלו . זאת בפרק הזמן שנדרש לפתיחת הפרצות בסוללות העפר , ולמעבר כוחות השריון לגדה המזרחית . בסוף ספטמבר 1973 הועברה החטיבה מאל - עאמריה לאזור התעלה , ונערכה במחנה חביב אללה שמצפון - מערב לעיר סואץ . שני כוחות המשימה כללו מספר פלוגות של משגרי נ " ט מליוטקה , חלקן מדגם " פהד " ( ברדלס ) הנישאים על גבי נגמ " שי " טופאז " זחליליים , וחלקם מדגם " נמר " , נישאים על גבי שריוניות BRDM גלגיליות . כן תוגבר כל אחד מהם על ידי עשרה טנקי . PT - 76 כל אחד מהכוחות האלה הפך לכוח משימה עצמאי . עוד לפני הצליחה , קצין מודיעין של החטיבה נשלח לגדה המזרחית כדי לבדוק אם קיים שדה מוקשים בגזרת צליחתה . בבדיקה נמצאו מוקשים , ולפיכך יחידת ההנדסה שלה פתחה שם מעבר בטוח לכוח דרכו . על פי תיאורו של מפקד ארמיה 3 דאז , לואא ' ( אלוף ) עבד אל - מונעים ואצל , בספרו " המאבק הערבי - ישראלי " , תוכנית הפעלת חטיבה 130 האמפיבית לעבר מעברי המיתלה והגידי הייתה של המפקדה הכללית . מפקדת ארמיה 3 הייתה אמורה לשלוט בשני המבצעים האלה ולנהל אותם , במקביל לניהול מבצע הצליחה של כוחותיה . על חטיבה 130 הוטל לצלוח את האגם המר הקטן עם שני הגדודים המתוגברים בשעת השין . עם הגעתם לגדה המזרחית , נדרש כל אחד מהם להתקדם למעברים - האחד לעבר הגידי והשני לעבר המיתלה - כדי להשתלט על הכניסה המערבית של כל אחד מהם . לאחר מכן , ישלח כל גדוד כוח חי " ר רגלי שיתקוף את מרכז הלוחמה האלקטרונית בג ' בל אום חשיבה , ויעדים חשובים בשדה התעופה תמאדה . שלב הלחימה : החטיבה לא מצליחה לבצע את משימתה בגזרת ארמיה 2 החלו שני הכוחות האמפיביים בחציית האגם עם תחילת ההכנה הארטילרית המצרית . הם הגיעו לגדה המזרחית בתוך חצי שעה ויצרו הפתעה גדולה לאויב . כוחות חטיבה 130 החלו לצלוח את האגמים מאזור כברית בשעה . 14 : 10 באותה עת נצפתה תנועת כוח עתודה של האויב באזור המיתלה , לפיכך ריכזה הארטילריה של ארמיה 3 את האש לכיוונו וגרמה לבלימתו . גדוד , 602 שעבר ראשון את האגם , איבד חלק משמעותי מכוחו , חלק מטנקי PT - 76 ונגמ " שי " טופאז " . שריוניות הסיור , BRDM שחלקן נשאו משגרי טילי נ " ט מליוטקה , שקעו בקרקעית הרדודה והבוצית של האגם המר הקטן . צוות של אנשי הנדסה פתח מעבר בשדה המוקשים שבגדה המזרחית . לאחר חילופי אש עם האויב מכיוון מוצב כברית מזרח , התקדם גדוד 602 לתחילת ציר הגידי , בהתאם לתוכנית . הוא לא הספיק לעבור 15 ק "מ כשבאור אחרון , הוא התנגש עם גדוד טנקים ישראלי מדגם פאטון . M - 48 הטנקים הישראליים השתמשו בחושך ששרר בזרקורים ובתותחי 105 מ " מ . חרף האומץ שגילו אנשי החי " ר המצריים , לא יכלו תותחי הטנקים האמפיביים מקוטר 76 מ " מ וטילי המליוטקה , שהיה קשה לכוון בחושך , להתמודד מול המספר הרב של הטנקים הישראליים , להם היו תותחים בעלי טווח גדול יותר , שפגעו קשות בכוח המצרי . הקרב הסתיים , כצפוי , בהשמדת הטנקים והנגמ " שים של הגדוד , לדברי חמאד , עובדה זו , שהבהיר שאזלי בזיכרונותיו , מביאה לשאלה מה עמד מאחורי ההחלטה להטיל משימה זו על שני גדודי חטיבת החי " ר הממוכנת האמפיבית - כשיכולותיה הקרביות לא אפשרו לה לבצעה פריק ( רב אלוף ) סעד אל - דין שאזלי . כתב כי קוטר התותח הקטן של טנקי חטיבה אמפיבית 130 הפכו אותם לנחותים מול טנקי ישראל הבינוניים
|
|