|
|
עמוד:
בהונאה שאיפתנו ליצור רושם של מציאות בלתי קיימת . כן נכללים בתחום המודיעין הלוחמה הפסיכולוגית , חבלה וחתירה , וכמובן ביטחון שדה . שלוש רמות הניהול כוללות את הרמה הטקטית התורה של תכנון הקרב הבודד , הכנתו וניהולו . המודיעין הטקטי הוא זה הדרוש לקראת אותו קרב . הרמה האופרטיבית ( המערכתית ) מתייחסת לסדרת קרבות , המנוהלת תחת פיקוד אחיד , במטרה משותפת ובזירה גיאוגרפית נתונה ומוגדרת . התורה האופרטיבית עוסקת בהכנת סדרת קרבות זו . עד כאן – " מודיעין קרבי " . הרמה האסטרטגית מתייחסת לניהול המלחמה כולה , על כל היבטיה : המדיני - דיפלומטי , הכלכלי , החברתי . התורה האסטרטגית היא של תכנון המלחמה כולה , הכנתה וניהולה , והמודיעין האסטרטגי לו היא נדרשת אינו מתבטא במודיעין צבאי וקרבי בלבד ; נוספים עליו סוגי מודיעין אחרים ( פוליטיים , כלכליים , חברתיים ) , שנועדו לתת מענה לשאלות ולבעיות אותן היא מעוררת . קצין המודיעין של עצמו בקלות יחסית ניתן לחקור את המודיעין הטקטי של חניבעל . לא חלו בו שינויים משמעותיים מימי חניבעל ועד ימינו , להוציא התפתחות האמצעים הטכניים . עם זאת , פלאי הטכניקה המודרנית , דוגמת המזל " ט , לוויין הביון ומתקני ההאזנה המשוכללים , לא נועדו אלא להארכת הטווח ולהגברת היעילות של העין והאוזן האנושית , ולפיכך , אין בהם משום התפתחויות עקרוניות , אלא התפתחויות טכניות ותו לא . בנוסף , הסופרים וההיסטוריונים של העת העתיקה נהגו לשלב בעבודותיהם תיאורי קרבות לרוב . הן ההיסטוריונים , שראו בתיעוד ההיסטורי ספרות יפה לשמה וביקשו להוציא תחת ידם מסמך דרמטי ורב רושם , והן אלה , כתוקידידס ופוליביוס , שכתיבת ההיסטוריה הייתה להם כהכנת ספר לימוד לאנשי צבא ולמדינאים – אלה גם אלה ביקשו להגביר את המתח בקרב קוראיהם והרבו בתיאורי ערב הקרב , וכמובן הקרב עצמו . אילו מטרות הציב חניבעל בפני המודיעין ומה דרש מעצמו ? שהרי חניבעל , יותר מכל מצביא ידוע אחר , שימש כקצין המודיעין של עצמו : הוא ידע וביקש מענה על שאלות הניצבות גם בפני המפקד של ימינו , הנוגעות לתחומי הקרקע , האויב , הכוחות , הזמן והמרחב . ראשית הוא ביקש להכיר את הטופוגרפיה של שדה הקרב . זו כוללת את עבירות הקרקע – היום מתכוונים אנו לעבירות רכב ולעבירות שריון ; אז דובר בעבירות לפרשים ולפילים . בעיית הפילים העסיקה את חניבעל עד לקרב טראביה , שכן לאחריו , בסוף שנת 218 לפנה " ס , לא עמדו עוד פילים לרשותו . ואולם העבירות לפרשים ולסוסים , נודעה לה חשיבות מרובה במהלך מלחמותיו כולן . מרחב תמרון – עשרות אלפי לוחמים הופעלו משני הצדדים , ובהם אלפי פרשים . אלה דרשו שטח תמרון נרחב למדי , שהצריך בחינה ובחירה מראש . קרב טראביה לווה בגשם שוטף ובקור עז . חניבעל השכיל לנצל זאת לטובתו , ואילץ את הרומאים לחצות את הנהר בשחייה . החיילים הרומיים הגיעו לגדה השנייה רועדים מקור ואוחזים אך בקושי בנשק שבידיהם ; ארוחת בוקר לא סופקה להם , והם תשושים לאחר ליל שימורים . לעומתם אנשי חניבעל נהנו מארוחת בוקר חמה ומרחו גופם בשמן נגד הקור מכשולים – בנהר טראביה אילץ חניבעל את אויבו לחצות את נהר , על מנת להגיע לשדה הקרב שבחר ; נהר האופידוס ( בקרב קנאי , 216 לפנה " ס ) למכשולים קרקעיים הייתה חשיבות רבה במהלך הקרבות , והיה צורך חיוני בהכרתם המוקדמת . הסתר ומחסה – בקרב טראביה נמצאו לחניבעל קפלי קרקע , שמאחוריהם יכול היה להסתיר כוח מיוחד למשימה , לאגוף , ולאחר מכן לסגור את המלכודת . שטחים שולטים – עמדות גבוהות מעל האגם אפשרו לחניבעל תצפית רחבה ושליטה מלאה על פס צר של מישור , שהשתרע בין הגבעות הללו לבין אגם ששימש כמכשול . מה ביקש חניבעל לדעת על אודות האויב גם בנושא זה , עמדו בפני חניבעל שאלות המעסיקות את המצביא בכל הזמנים . מספר הלוחמים העומדים לרשות האויב בקרב . איכות – זו דורשת הכרה של רמת האימון ושל הניסיון הקרבי . אכן , במהלך הקרבות הראשונים עמד חניבעל מול צבא טירונים , שזה מקרוב גויסו . לקראת קרב קנאי ידע הוא כי איכות הלוחמים ירודה ביותר – שני ליגיונות מנו עבדים ואסירים ששוחררו במתכוון על ידי המדינה הרומית וגויסו מיד לאחר מכן . לעומת זאת , בקרב זאמה נהנה האויב מעדיפות , כי לוחמיו היו ידועי קרבות ועתירי ניסיון . כושר ומורל – לעתים ביקש חניבעל להעלות את מורל האויב במכוון , כדי להכניסו למלכודת . ערב קרב טרביאה שרר מורל ירוד בקרב הרומאים , בעקבות המפלה ליד נהר אתיכינוס . דווקא עתה רצה חניבעל קרב גדול נוסף . הוא ביים נסיגה מבוהלת של פרשיו לכיוון המחנה , שהותירה את הפרשים הרומיים ואת מפקדם שבעי רצון ומעודדים . חניבעל התעניין מאוד באופי המפקדים ובחולשותיהם . ערב קרב טראביה ניצל חניבעל את הידיעה כי פובליוס קורנליוס סקיפיו האב ביקש לדחות את היציאה לקרב . הוא היה פצוע ובעל מורל נמוך , ונימק כי צבאו אינו ערוך דיו . לעומתו – הקונסול השני , טיבריוס אמפרוניוס לונגוס , שש אליי קרב : זה התנהל ביום הקצר ביותר בשנה ( 23 בדצמבר , 218 לפנה " ס ) , שלאחריו נהוגה הפוגה בקרבות עד בוא האביב . הקונסול ידע , כי באותה עת לא ימלא יותר את תפקידו , ושאף עתה לזכות בטריומף . חניבעל היטיב לעשות בידיעה שימוש הולם , וניצל את הסכסוכים התכופים בין השניים לטובתו . סדר הכוחות , ארגון היחידות ומבנן , היערכות – ישנו האויב הוודאי , הקונקרטי , הניצב מולו בקרב , לעומת האויב האפשרי , הבא לידי ביטוי בתגבורות האפשרויות , המסוגלות להצטרף בהמשך לקרב . אמצעי לחימה – למודיעין זה נודעה חשיבות מועטה באותם ימים . הצבאות הלוחמים צוידו באמצעים זהים וידועים : חרבות וחניתות שלא דרשו מחקר מוקדם . עם זאת נדרש מידע על אודות השריון , דרכי האספקה ואופי הציוד . תורת הלחימה – להכרת תורת לחימה חשיבות מכרעת בניצול חולשות האויב ונקודות התורפה שלו . חניבעל ידע , למשל , כי חולשתו העיקרית של הצבא הרומי טמונה בפרשיו . אף בימי זוהרה של האימפריה הפעילו יוליוס קיסר ופומפיוס פרשים שאינם רומיים אלא היספנים , טרקיים ואחרים . עוד ידע חניבעל שתורת הלחימה של הרומאים פשוטה ובנויה על הסתערות חזיתית של כוח גדול ; הפרשים נועדו לשמירה על אגפים ולסיורים מקדימים . לפיכך הפך את חיל הפרשים שלו ל " כוח הולם " , ואת חיל הרגלים שלו ל "כוח בולם " . זה האחרון עצר את הסתערות האויב , בעוד הפרשים מאגפים משני הצדדים וסוגרים את המלכודת . " כוחותינו " – חניבעל היה מודע לעובדה כי יסבול מחיסרון כוח קבוע לעומת האויב , וביצע הערכת מצב באשר ליחסי הכוחות . גורמים נוספים – בעיקר נתוני אקלים ומזג אוויר . קרב טראביה לווה בגשם שוטף ובקור עז . חניבעל השכיל לנצל זאת לטובתו , ואילץ את הרומאים לחצות את הנהר בשחייה . החיילים הרומיים הגיעו לגדה השנייה רועדים מקור ואוחזים אך בקושי בנשק שבידיהם ; ארוחת בוקר לא סופקה להם ,
|
|