|
|
עמוד:
עטם של ליברלים ואנשי שמאל , היו עוד לפני מלחמת יום הכיפורים . אלה התחזקו אחריה , מתוך רצון להתנער מן הרודנות וההרפתקנות של נאצר , ונוכח הכרה בנזק הקשה שדרכו המיטה על החברה המצרית ותרבותה . על דרך ההכללה , ניתן לאבחן שלושה שלבים במחשבה המצרית בשנים שחלפו מאז מלחמת ששת הימים . בשלב הראשון , שנמשך כשנתיים - שלוש לאחר יוני , 1967 ביטאו האינטלקטואלים את הזעזוע הקשה של התבוסה וחשפו את חולשותיה ובעיותיה הבלתי פתורות של חברתם . כמה מהבולטים שבהם הגיעו למסקנה כי עם הגורמים לכישלון של הערבים נמנים הבורות וחוסר הריאליזם בחשיבה על ישראל . הם תבעו להפסיק את התעמולה האנטישמית וללמוד את החברה הישראלית ברצינות , במקום לדבר על השמדתה . השלב השני נפתח עם סיום מלחמת ההתשה באוגוסט , 1970 ומותו של נאצר בספטמבר . כאן באו לידי ביטוי הלכי הרוח של תקופת ה ” לא שלום ולא מלחמה ” , שנמשכה עד אוקטובר . 1973 בתקופה זו שררו חוסר אונים ומבוכה . ההיתר המסויג של סאדאת למתוח ביקורת על המשטר של קודמו פתח אפשרות לעריכת חשבון נפש נוקב עם המשטר הנאצרי . אינטלקטואלים שונים ניסו להשפיע על סאדאת שיבחר בדרכים חדשות ויגדיר מחדש את סדר העדיפויות הלאומי . למגמות אלה היו השלכות על הדיון בסכסוך הישראלי - ערבי . כאן הצביעו כמה מהמנהיגים הבולטים של הזרם הליברלי על המחיר הגבוה שמצרים משלמת בגלל הסכסוך . אלה בשל הרבדים הרבים של סוגיות אסטרטגיות , חשובה בחינת המידע במישורים המוצעים במודל . אם במישור הסמנטי היתה קיימת חמקמקות וסתירה - הרי שמההתנהלות במישור האקטיבי עולה כי מצרים הייתה נחושה להעביר את סדר העדיפויות שלה לנושאים כלכליים וחברתיים , ופחות לצבאיים קבעו , במפורש או במרומז , שעל מצרים לחתור להסדר עם ישראל כדי שניתן יהיה לטפל בבעיות הפנים של מדינתם . השלב השלישי נפתח עם מלחמת יום הכיפורים . לזמן מה סחף גל הפטריוטיות את הכל . כמה מהישגי המלחמה הפכו לנכסים במחשבה המדינית המצרית : נולדה גאווה על יכולתו של הלוחם המצרי ונפסק הלגלוג על “ האופציה הצבאית ” . משום שהמלחמה לא פתרה את בעיותיה של מצרים , חזרו המחלוקות והדיון הציבורי שוב גלש אל הסכסוך עם ישראל . הדוגלים בסדר קדימויות שונה חיזקו שוב את הדעה שמצרים שלאחר מלחמת אוקטובר חייבת לפנות להסדר פשרה עם ישראל , שישחרר את מצרים מנטל הסכסוך . פנייתו של סאדאת לדרך המדינית ול ” מתקפת שלום ” יצרה מכנה משותף רחב למדי בין חוגים אלה ובין דוברי הקו הממסדי . השלטונות עודדו את קו ההסברה , שהדגיש את הצורך להתמודד עם בעיות הפנים המחמירות ועם הספקנות לגבי השגת פיתרון בדרך צבאית ; הם נתנו לגיטימיות לעצם התפיסה של חתימת הסכם שלום עם ישראל . עם זאת , העוינות לישראל היתה מעוגנת עמוק בתוך קבוצות שונות בחברה המצרית . סאדאת לא פעל לעקירת העמדות הניציות , במקביל לקו שנקט במישור האסטרטגי - מדיני , שלפיו הוא שמר על האופציה הצבאית גם בעיצומה של “ מתקפת ” השלום . בעיני המודיעין הישראלי , תפיסתם של האינטלקטואלים זכתה ליחס שולי עד לכתיבת המסמך של מכון שילוח לסימנים מעידים לשלום . הרעשים הרבים פגמו בהבנת הקונטקסט המגבלות האפשריות של מודל כזה טמונות ב ” רעש ” , שמסתיר את המגמה , ובהשגת “ מידע קשה ” . בנוסף יש שאלה לגבי המידע שמתקבל – האם זה נעשה טיפין טיפין , בקצב אחיד , או בהיקפים גדולים , ללא סדר זמנים . מקרה הבוחן מדגים כי צעידתו של סאדאת לקראת התפיסה הישראלית לגבי משמעות המושג “ שלום ” והנכונות להשלמה עם ישראל התרחשה אמנם בהדרגה , אך היא צמחה באופן אורגני מחשיבתו המדינית והאסטרטגית . לכן , ניתוח ברמת הפרט היה מדגיש את העובדה שמנהיג אוטוריטרי בדרך כלל אינו נותן ביטוי פומבי ותקשורתי להכרעותיו ולכוונותיו האסטרטגיות החשאיות . אולם , היה “ מידע קשה ” - אמירות של מנהיגים שונים ברמה הבין - לאומית , ששמעו את סאדאת מדבר על כוונותיו לשלום . אלה כוללים את נשיא רומניה ניקולאי צ ’ אושסקו , מלך מרוקו חסן השני ואת השאה של איראן . ייתכן שמשום שסאדאת סתר את עצמו שוב ושוב , הרעשים הרבים פגמו בהבנת הקונטקסט של השינוי ברטוריקה שלו . אולם , בראשית 1977 סאדאת שינה את הרטוריקה שלו באופן ברור . הוא הוריד את סף הדיבור על שלום ב ” דורות הבאים ” ועל חלוקה שונה של הנטל הפלסטיני . בשלב זה , ענף 61 והזירה המערבית באמ ” ן זיהו זאת כסימן מעיד . בשל הרבדים הרבים של סוגיות אסטרטגיות , חשובה בחינת המידע במישורים המוצעים במודל . אם במישור הסמנטי היתה קיימת חמקמקות וסתירה - הרי שמההתנהלות במישור האקטיבי עולה כי מצרים הייתה נחושה להעביר את סדר העדיפויות שלה לנושאים כלכליים וחברתיים , ופחות לצבאיים . העיסוק במידע היה מאז ומעולם נתון לקשיים רבים עד להנחתו , אם בכלל , במיקומו החסר בפאזל . שליטה במידע , מיונו והבנתו בהקשר הנכון שלו הן מורכבות . אין זו מלאכה פשוטה , בוודאי שלא בעידן ה Big Data - של המציאות בת זמננו . בחכמה שלאחר מעשה ניתן לבחון מידע ממקרה הבוחן בחזרה אל הכלל - ואולי להפיק תובנות למקרים עתידיים . מראי המקום המלאים מופיעים בגיליון האינטרנטי . נשיא רומניה ניקולאי צ ’אושסקו ( בתמונה ) ומלך מרוקו חסן השני , העידו כי שמעו את סאדאת מדבר על כוונותיו לשלום
|
|